יהיה טוב, יהיה בסדר, יהיה רע, יהיה בסדר (י״ג 25.10.2009)

נכתב בתאריך 26 באוקטובר 2009 מאת יניב

אני סובל ממנות יתר של אירוניות הפוכות ומהופכות. יכול להיות שזה מדבק. ילדים, השמרו לנפשותיכם מאד מ"דרך ארץ" ומעצי באובב.

מרוב שהפלגתי בדבריי על פלא העולם עירוני רמת־גן נאלצתי לוותר על שני שירים שלמים, ולא להרחיב בעניין אלי ישי. מצד שני, מהדורת החדשות של קול ישראל נחלצה לעזרתי, ומיד אחרי התכנית, שאותה, דרך אגב, אפשר לשמוע שם וגם כאן:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מיד אחרי התכנית, כאמור, שודרה הידיעה הזאת, על הרעיון להגיש את התחקירים שערך צה"ל עד היום בתור חקירה ישראלית פנימית. כמה הולם! רציתי לצרף את הידיעה הזאת לתכנית באייקאסט, אבל זה לא הסתייע.

מוזיקה:

  1. תיסלם – דינמו מסחה
  2. אריק איינשטיין – סן פרנציסקו על המים
  3. החברים של נטאשה – פרדי על הבוקר
  4. ברי סחרוף – חם על הירח [מפסקול "קלרה הקדושה"]
  5. אחד חלקי אחד – אבק אדם
  6. שלמה ארצי – הייתי שנים נע ונד בניכר
  7. רמי פורטיס – יער ישראלי

תמונה מאת stevecadman
תמונה מאת stevecadman

ועוד קישורים מענייננו:

דובי קננגיסר ודרור פויר על "תכנית הובר" של ראש הממשלה, מהו תפקידם האמיתי של פרוטוקולים. וזהו! צאו לראות עולם במקום לשבת כל היום מול ה"אינטר־נט".

נכתבו 11 תגובות לפוסט “יהיה טוב, יהיה בסדר, יהיה רע, יהיה בסדר (י״ג 25.10.2009)”

  1. kuterinyu:

    א. יאי! גדול ונרגש לכן אדוני ראש הממשלה (ורק חבל שהאיש שיש לו את כן אדוני השר וראש הממשלה בדיוידי – במילואים… עשית לי חשק).

    ב. לא! ספוילר רע! רע!
    ואני אנמק: יצירת אמנות היא דבר מורכב, וזה נכון שיצירה שמאבדת לחלוטין את כל טעמה אם יודעים איך היא מסתיימת היא כנראה לא אמנות מהזן הנשגב. אולם – גם יצירת אמנות מהזן הנשגב, כזו שחוזרים אליה שוב ושוב, נחווית בכל פעם בצורה מעט אחרת, ומעניקה לצופה/קורא/מאזין משהו מעט אחר מעצמה. להרוס את החוויה הראשונית, אולי האפקטיבית ביותר, ולגזול גם מהאדם וגם מהיצירה את ההזדמנות הבלתי-חוזרת הזו לרושם ראשוני זה, כאמור, רע! אין לי אלא לנזוף בך, למרות "כן, אדוני ראש הממשלה." צר לי.

  2. יניב:

    אם את מוכנה להתפשר על האיכות, אנשים טובים העלו את כל הפרקים לאתהשפופרת, ואנשים טובים פחות – כלומר אני – מחזיקים בהם בפורמט אב"י. ממילא לא האפקטים הויזואליים הם החשובים.
    את צודקת במובן זה שהספוילר רק שולל חוויות אפשריות – אפשר להקביל צפיה ראשונה עם ספוילר לצפיה שניה בלעדיו, צפיה שניה עם ספוילר לצפיה שלישית בלעדיו וכן הלאה – והספוילר רק מונע מאתנו את הצפיה הראשונה בלעדיו. אבל בהנחה שצפיה כשהסוף ידוע עולה על צפיה כשהסוף איננו ידוע – ולטעמי היא אכן עולה עליה – ובהנתן שאנחנו צופים בסרט n פעמים, עדיף, בעיני, לצפות בו n פעמים עם ספוילר מאשר n-1 פעמים עם ספוילר ופעם אחת בלעדיו. באותה מידה שבה אנחנו מאבדים את הצפיה הראשונה בלי הספוילר, אנחנו מרוויחים את הצפיה ה־n אתו – ובעיני הרווח עולה על ההפסד.

  3. kuterinyu:

    השאלה היא על מה אתה מוותר. הצפיה-בלא-ספוילר אינה ניתנת לשחזור: ברגע שספיילרת ספיילרת. אין דרך לבטל זאת. הצפייה הנוספת עם ידע, לעומת זאת, ניתנת להשגה בקלות: במקום n הפעמים שתכננתי לצפות בסרט, אצפה בו n+1 פעמים.
    הצפיה עם ספוילר היא פגיעה ביצירה באותה המידה שההרגל של אמא שלי לקרוא קודם כל את שלושת העמודים הראשונים בספר, אז את שלושת האחרונים, ורק אז לקרוא את האמצע – היא פגיעה ביצירה הספרותית. הסופר טווה את האירועים בסדר מסוים מסיבה מסוימת. ההגעה לספר עם ידע על סופו פוגעת בחוויה הראשונית של הגילוי – וגם אם ניתן, בקריאה שביעית, לדפדף הלוך ושוב ולהתרשם מתתי-הזרמים שהיצירה מציעה, יש הרבה מה להפסיד מויתור על קריאת הספר כפי שנועד להיקרא, או צפיה ראשונה בסרט כפי שהיוצר התכוון שיצפו בו. הפשע במקרה של ספוילרים הוא כמובן חמור יותר – שכן אין כאן בחירה. אמא שלי בוחרת, מרצונה החופשי, קודם כל לבדוק מה קרה בסוף. באותה המידה אדם יכול לבחור לקרוא את תקציר העלילה של סרט, ספוילרים והכל. אבל לספיילר זה לשלול ממישהו את הזכות לחוות את הסרט כטאבולה ראסה, חוויה ראשונית, בלא רצונו או רשותו. ולכן – ספוילר זה רע.

  4. יניב:

    נכון שהצפיה ה־n עם ידע נתנת להשגה בקלות, אבל אז את מחמיצה את הצפיה ה־n+1 עם ידע. בכל רגע נתון צפית בסרט n פעמים, בכל רגע נתון הבחירה שלך היא בין צפיה אחת בלי ידע לבין הצפיה ה־n עם ידע.
    צריך גם לציין שבדרך כלל n=1. כלומר, רוב הסרטים שבהם צפיתי, צפיתי בהם פעם אחת. סביר להניח שזה נכון גם לגבי רוב הסרטים שבהם אצפה. אני מעדיף שהפעם הזאת תהיה משוחררת ממתח.
    בעניין הפגיעה ביצירה – ובכן, אני חושב על "האזרח קיין". זה באמת חשוב אם רוזבאד היא אהובת נעוריו, או שם של יצרן סרוויסים, או מזחלת, או עיירה בצפון ניו־זילנד, או "אוי! אני מת!" ביפאנית? לספוילר אין כאן שום משמעות. וגם אם נבחן סרט הרבה יותר ספייליר מזה, נניח "מועדון קרב" – בהנחה שצפיה משוחררת ממתח היא מעמיקה יותר מן הצפיה הראשונית, איך אפשר לומר שהעדפת הראשונה על השניה היא פגיעה בבמאי? נכון, מוותרים על חוויה אחת. אבל מחליפים אותה בחוויה טובה הימנה!
    בעניין ספוילרים לאחרים הצדק אתך, כמובן, זה לגמרי לא מנומס. רק הצהרתי שלא אכפת לי אם יספיילרו לי.

  5. kuterinyu:

    וודאי שזה חשוב מהי רוזבאד. כי כל הסרט אנחנו מנסים להבין את הדמות המאוד מאוד מורכבת הזו, ורוזבאד היא גם המפתח להבנתה וגם ההבנה שזה קצת חסר טעם, בעת ובעונה אחת. לדעת מראש את התשובה זה להכיר את הדמות אחרת, לפתח אליה סט אחר לגמרי של רגשות – ולמעשה לראות סרט אחר לחלוטין. סרט שעשוי מצוין טכנית, נכון, אבל שהוא קר בהרבה. או שגם רגש אינו רלוונטי לאמנות טובה באמת?

  6. יניב:

    ברור שאנחנו רואים את הסרט אחרת – ואני מעדיף לראות אותו כך. כשהקלפים של אורסון וולס כבר גלויים אפשר לעקוב הרבה יותר טוב אחרי המהלכים שלו.

  7. kuterinyu:

    וזה מצוין לצפיה שניה ואילך, כשאתה מגיע ליצירה במטרה להעמיק ופחות במטרה להרגיש. נראה לי שהבעיה המרכזית כאן היא שאנחנו מבינים אמנות בצורה שונה לחלוטין…

  8. יניב:

    רק אל תגידי שאת מופתעת. :-)

  9. kuterinyu:

    שיש אנשים שלא מודעים לצדקתי? תמיד.

  10. נאוה:

    בענין אחר לגמרי… מילים כגון אמן, אמנות ואמנם מבוטאים, עד כמה שידוע לי, עם קמץ קטן, לא? מפתיע שאתה כבלשן לא מקפיד. אבל תקן אותי אם אני והויקופדיה טועות..
    חוץ מזה אני נהנית מאוד מהעברית שלך… 'אבטומטי.'. נפלא..

  11. יניב:

    תודה רבה. :-)
    אני בלשן, לא לשונאי – כלומר, מבחינה מקצועית, מעניין אותי מה נמצא בשפה בפועל, ולא מה כתוב במילון ובדקדוק הרשמי. אני גם קריין רדיו, ומהזווית הזאת אכן עליי לציית לדקדוק הנורמטיבי.
    במלים האלה אכן יש קמץ קטן, על כל פנים. ודווקא האזנתי עכשיו לתכנית שוב, ובפעם היחידה – אלא אם החמצתי משהו – שבה המילה "אמנות" הופיעה, משהו על "חרפה לאמנות השמינית", שמעתי תנועת o. אמנם היא לא הכי מובהקת. יכול להיות שכשלתי בלשוני, זו ודאי לא הפעם הראשונה, יש להניח שגם לא האחרונה.

הוספת תגובה משלך