עילא ותתא רחמין דילך (ב׳ 2.8.2009)
נכתב בתאריך 3 באוגוסט 2009 מאת יניבתכנית חצי אפאתית, חצי מאולתרת וחצי מגומגמת עקב הפיגוע במרתף האגודה ההומו־לסבית בתל־אביב, בין היתר מפני שלא היה לי כל חשק לדבר על שום דבר אחר. אפשר להאזין לה שם וגם כאן:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
מוזיקה:
- ליאונרד כהן – אדם דאשתקד
- אלי סורני – עזה תל אביב
- יוסי בבליקי – שיר למדינות שבדרך
- שלום גד – רוע לב
- דני אמיר – המנון
- אביתר בנאי – אורייתא
- מקרוני פבריקה – במחשבה שניה
- אחד חלקי אחד – אין לו פנים
- רותם אור – אחד מאתנו איננו טועה
ועוד קישורים מענייננו:
פרויקט שיר זר בשרת העיוור (ולהורדה בימינו), הרשימה המוזכרת של אביעד קדרון, צילום הכרזה המוזכרת אצל אמיר אהרוני.
8 באוגוסט 2009, בשעה 15:31
לא אפאתית ולא מגומגמת. ראו (טוב, שמעו) את הכאב והכעס. עצוב שאתה ואחרים לא תוהים, איך בכלל זה יכול לקרות.
יש לי בעיה עם ההשוואה לפנחס, שמעשיו האכזריים זכו לתמיכת האל ("הנני נתן לו את
בריתי שלום") וחלק ניכר בציבור דאז. לפי הנצי"ב התייחסה ההבטחה לתחום המוסרי (!): "הרי
היה קיים חשש סביר שמעשה (ההרג) ישחית את מידותיו של פנחס, כי כל מעשה רצח עלול להשפיע על הנפש ולעשות את האדם אכזרי יותר – גם אם מדובר במעשה שנכון היה לעשותו באותה שעה" – ישחית מידות? של רוצח? והרי הוא פעל על דעתו ונטל את החוק לידיו. למרות זכייתו של העם בגמול, סביר להניח כי לא כולם תמכו בפתרון זה, ולא האמינו כי היה מעשה שנכון לעשותו באותה עת. הפעם, לא נראה לי שרוב הציבור הדתי, שאתה נוטה לנגח מדי פעם, סומך ידיו על הרצח הנתעב בבר. רוב האנשים, כשאינם מנסים להיות פופוליסטים או מלהיבי צד מוגדר, אינם נוטים לתמוך ברצח, גם של מוקצה חברתי.
עוד זמן רב יחלוף (גם אם רק מעט מים בירדן) עד לקבלה חברתית של המגזר הומו-לסבי. חבל שהנושא עולה על סדר היום לפני מצעד או אחרי טרגדיה. הדבר מחייב מהפך גדול יותר, לאו דוקא חברתי. צריך לזכור של"חופש, שוויון ואחוה" אין מקבילה ב"דת ואמונה".
והתכנית שלך? – אחלה!
9 באוגוסט 2009, בשעה 16:35
ראשית, תודה.
אני ואחרים לא תוהים, איך בכלל זה יכול לקרות – זה לא לגמרי מדויק. הרוע האנושי הוא אינסופי, ממש כמו הטפשות האנושית (ומסתמא הא בהא תליא – הא הא!). על הסיבות לכך אפשר לתהות. אבל, משקיבלנו את הנחת היסוד הזאת, אין מה להתפלא על רוצח אחד.
אני לא לגמרי מבין את הטרוניות בעניין ההשוואה בין פנחס לרוצח האלמוני. אם הבינותי נכונה את שכתבת, ההבדל הוא שאז תמך במעשה רק חלק מהציבור וגם עכשיו תומך במעשה רק חלק מהציבור, אלא שאז ה"חלק" דנן היה יותר גדול. נו, א גרויסע מעשה – בכל זאת עברו 2700 שנה מאז שסיפור פנחס נערך בפעם האחרונה, הייתי קצת מאוכזב אם לא היתה תנועה לכיוון הזה. צריך גם לזכור בעניין זה שיש ציר ארוך בין תמיכה אקטיבית ברצח לבין התנגדות אקטיבית אליו; ואני נזכר בדברי אהרן ברק, על הרוב הישראלי שהיה רוצה לקום בבוקר ולגלות שכל הערבים נעלמו כבמטה קסם הימה. האם את סבורה שאין בציבור הדתי רוב שהיה מעוניין לקום בבוקר ולמצוא שכל קהילת הלהט"ב נעלמה?