התפתחויות מרגשות בעניין זה

נכתב בתאריך 13 במרץ 2010 מאת יניב

"אני סובל ממקרה חמור של שביזות יום א', אך בדרכי לבסיס נראים לי כל האנשים סביב טריים ושמחים לקראת שבוע עבודה חדש. לו רק הוכיח לי הרדיו שאינני בודד בעולם!"

"יש בקרים שבהם אני מצליח לצאת מהמיטה, מתוך אשליה שהעולם שממתין לי בחוץ עדיף עליה באיזשהו אופן. מה חבל שאין לי שום תכנית רדיו שתשכנע אותי להשאר מתחת לשמיכה!"

"היום ברדיו הכל דרעק, לא כמו פעם, שהיתה להם רמה בקול ישראל. אילו רק היתה היום תכנית לאנשים כמוני, משהו יותר תרבותי, יותר מהוגן, נאמר, ביום ראשון בתשע בבוקר, בדיוק כשאני חוזרת מהמועדון ומתחילה להכין את הקניידלעך."

כל המכתבים האלה – ורבים כמוהם – נכתבו, ללא ספק, ולא גדשו את תיבת הדואר של רדיו הר הצופים רק מפני שעקרונותיו היסודיים ביותר של היקום – למשל, נטייתו להתעלל בבני האנוש בכל הזדמנות – חיבלו במשלוח. אך בהצטרפות מקרים ממוזלת הם דווקא ייענו! כיוון שבימי א' בתשע, החל ממחר, ניפגש תמר מלינוביטש ואנכי לשיחות בוקר על ספל תה לענה. יהיה מר וקצר. כמו חיי. מר וקצר.

אתם לא חייבים להאזין, באמת. זה בסדר. אנחנו רוצים לטרוח בשבילכם. אני כבר אנוח בקבר.

הוספת תגובה משלך