ארכיון חודש דצמבר, 2009

זה כמו יום הכיפורים באמצע טבת!

26 בדצמבר 2009

"וואו – התכנית מן השבוע שעבר היתה כל כך מוצלחת, שיידרשו לי לפחות שבועיים להתאושש ממנה!"

"וואו – יידרשו לי שבועיים לפחות להתאושש מן התכנית מן השבוע שעבר, מרוב שהיא היתה מוצלחת!"

"וואו – מן התכנית מן השבוע שעבר, עקב היותה כל כך מוצלחת, יידרשו לי לפחות שבועיים להתאושש!"

אכן, כל המכתבים האלה – ורבים אחרים – אומרים בדיוק אותו דבר. ובאורח פלא כולם גם ייענו, הגם שבכלל לא נשלחו לאיש! כי ביום ראשון הזה ייגרע מקומה של "דרך ארץ" לטובת תכנית הפרידה המיוחדת של "התחממות גלובלית", תכניתו של גל כדן, שתהיה ארוכה כפליים מהרגיל.

"אויה – במחשבה שניה, איך אוכל להעביר שבועיים תמימים בלי לשמוע את קולו המרטיט אך מרגיע של מגיש 'דרך ארץ'?"

אל חשש! כי ביום חמישי אשתתף במשדר סיכום השנה המיוחד של רדיו הר הצופים, שייארך ארבע או חמש שעות, משבע-שמונה ועד חצות הליל משמונה בערב עד אחת בלילה. קוראי הבלוג מוזמנים להאזין למשדר כולו. קוראי הבלוג שהם אמא שלי יכולים להסתפק בשעה שבין עשר ואחת־עשרה, שבה אשב לצד שתי שדריות מוצלחות שדרית אחת מוצלחת הרבה יותר, תמר מלינוביץ' מ"שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני" וענבל מתן מ"תיבת נח", ואולי גם נשוחח בטלפון עם אחרת, ענבל מתן מ"תיבת נח".

פעם אנשים שחו לחוף בשביל לבנות פה מדינה (כ״א 20.12.2009)

22 בדצמבר 2009

למה לגנוב את הכתובת "העבודה משחררת" משערי אושוויץ? מה בין דרואידים לבין ועידת האקלים בקופנהאגן? מדוע לעזאזל אני נשמע כל כך מרומם־רוח כשאני מזכיר את גייל רובין? ולמה שמישהו יכבה את כפתורי הקומפקט־דיסק? לפחות לשתי השאלות הראשונות יימצא מענה שם וגם כאן:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מוזיקה:

  1. שפי ישי – ואז בא לנו
  2. שפי ישי – והרתם היה מלבין
  3. החשמליות – הסיפור העצוב
  4. דני סנדרסון – מהשתיל הזה (שירה: קרן מלכה)
  5. אריאל הורוביץ – הנשיא
  6. יוסי בבליקי – ראיתיכם שוב בקוצר ידכם
  7. שלום גד – מאי (שירה: אלי דראי)
  8. אוריאל הרמן ואהוד אטון – הנה אקח (שירה: איילה אינגדשט)

נו מה? נתן זך, נתן יונתן, ביאליק ורחל בתכנית אחת. ובכלל לא התכוונתי.

עוד קישורים מענייננו:

הדיווח של אבי גרצמן על דוח מקינזי, טורו של טים הרפורד על יישום מגבלות זיהום, המחסן של יוסי בבליקי.

אל הבית השמח עם עצים ופרחים וציפורים מצייצות (כ׳ 13.12.2009)

15 בדצמבר 2009

צדקו המנחשים שבפוסט הקודם דובר בלילי דאי ובתמר מלינוביץ', צוות "שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני", שהתארחו וערכו עריכה אורחת לכל אורך "אורחא דארעא", שעה שישבתי אני והסתכלתי באריחים של האולפן תוך שאני מעריך את עבודתן הערכה מרובת ערך. הן הגיעו אפוא ובאמתחתן שקים עמוסים של רוח שטות, ידיעות חדשותיות חשובות שחמקו מעיני ופזמוני־קאלט באיכויות משתנות. היה כיף, ואפשר לשמוע זאת שם וגם כאן:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מוזיקה:

  1. טום לרר – (אני מבלה את) חג החנוכה בסנטה מוניקה
  2. מנשה אלבז ונתנאל ויצמן – שערי הגאולה
  3. נפוליאון הי"ד – הם באים להרחיקני
  4. פנינה רוזנבלום – תמיד אישה
  5. פסקול "המפיקים" – הופ־קלופ ברכת השלום
  6. פסקול "מלים ולחן" – פופ! עושה לבי
  7. החוצנים – אדם־רובוט
  8. מונטי פייתון – כל זרעון הנו מקודש
  9. עוללים אל המדורה – המשחק

השורה האחרונה כאן נראית כאילו מדובר בסדרה מרובת־ענפים: "עוללים אל המדורה – הסרט!", "עוללים אל המדורה – סדרת הטלביזיה!" וכיוצא בזה. אם כבר ביוונית עסקינן, צריך להזכיר שבסוף התכנית התייחסנו שוב ושוב ל"פילוסוף" במקום ל"מחזאי" – אבל מחזאי טוב צריך להיות גם קצת פילוסוף, אז אין דבר.

עוד קישורים מענייננו: האירוח שלי אצלן אשתקד וגם פלייליסט השרשרת שהוזכר, הוידאו־קליפ מתוך "מלים ולחן" באיכות אתהשפופרת מפוקפקה, וכנס מאורות שהוא כאן אבל לא כאן.

שוב תודה לתמר וללילי!

קדימון

12 בדצמבר 2009

"כמה אוהבת אני את טעמו המוזיקלי של צוות 'דרך ארץ'! בעיקר כשהוא בוחר להשמיע רצף שירים של שלמה ארצי, או כשאני מגלה שעד היום שודרו יותר שירים של רמי קליינשטיין מאשר של 'רדיוהד'. אבל לעתים אני שואלת את עצמי: אולי אפשר אך להרוויח מזריקת־רענון מבחוץ?"

"אין דרך טובה יותר לפתוח את השבוע מאשר הרצאות חסרות־אופוזיציה, ובכל זאת – האם ייתכן שתכניתכם תהיה טובה יותר אם תחת ההרצאות ישודר בה רב־שיח?"

"אמנם קולו הנעים אך הסמכותי של המגיש הקבוע מעביר בי רטט בכל הגוף, אך בכל זאת הייתי רוצה לגוון מדי פעם בפעם באיזה קול נשי או שניים, שכן, כידוע, ניגודים משלימים ובונים זה את זה!"

כל המכתבים האלה – ורבים כמוהם – בוודאי עושים את דרכם ברגעים אלה ממש אל תיבת הדואר של רדיו הר הצופים, ורק מפאת שיבושים בדואר ישראל עדיין לא גדשו אותה עד אפס מקום. אך לא תכנית כשלנו תניח לכשלים בצורות תקשורת ותיקות לעמוד בדרכה לרצות את מאזיניה המסורים! ואכן, את "דרך ארץ" של מחר, י"ג בדצמבר, תערוכנה שתי אורחות, שבימים כתיקונם משמשות כצוות אחת מתכניות הדגל של התחנה המשודרות בימי שלישי וששמן רומז לספר של דוד אבידן. (בין המנחשים נכונה את זהותן יוגרל מינוי שנתי לאייקאסט.) לי לא מספרים מה יהיה תוכן התכנית, על כל פנים אני מנחש שהסטטיסטיקה המביכה בעניין "רדיוהד" תהפוך למביכה קצת פחות.

בהערת שוליים אציין תוצאה אחת של המאורע הזה, והיא שבין שלל הדברים שעליהם לא נדבר השבוע, ככל הנראה לא נגיב גם על חרטוט השער של "שבעה לילות". אבל, מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים! ובמקרה זה בידי צדיק אחר, בועז כהן. אני מסכים פחות או יותר עם כל מילה שכתב שם – אפילו עם "רות דולורס וייס", הגם שאנחנו מייחסים משמעויות שונות, במקרה הזה, למלים "הופכת את הבטן".

בהערת שוליים אחרת, שכמובן קשורה לקודמת, והרי כל הדברים בעולם קשורים, אספר ש"אנטיביוטיקה", יקירי התחנה, העלו בנדקמפה את איפיים "לאור היום", וכל המעוניין יכול להאזין לו שם וגם להוריד אותו אל מחשבו.

כאן מסתיימים שידורינו לערב זה.

חלקים של חיים ייטמעו בשיכר (י״ט 6.12.2009)

7 בדצמבר 2009

איפה עוד תמצאו באותה תכנית את נטלי פורטמן ואת יוסי בר־מוחא, גיבורי־על עשויים ללא חת וללא בושה מחד ומעשנים בפרהסיה מאידך? בשנה הבאה נעקוף ללא ספק את קרן נויבך. בינתיים אפשר להאזין שם וגם כאן:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מוזיקה:

  1. פסקול "מפנה איום" – הנני מושלם
  2. שלומי שבן – החיים שלי טובים
  3. אנטיביוטיקה – דליה בן שושן
  4. דני סנדרסון – נלמד לחיות
  5. רמי קליינשטיין – את שרה ברדיו
  6. אורלי זילברשץ-בנאי – הקברט של מירנדה
  7. נושאי המגבעת – חי בבית שמש
  8. פסקול "מפנה איום" – כולכם מנצחים בעיני
  9. חם ומחמם בום – מבשרת

ועוד קישורים מענייננו:

כאן האתר של "בלוג השירה בציבור של ד"ר איום", בסרט עצמו אפשר לצפות באיכות מפוקפקת ובחלקים באתהשפופרת, וכאן אתר הפרי־קוול הבלתי־רשמי "מפנה איום"; משל הקורנפלקס הוא, בעצם, משל העוגיות של ואנדרגרף אחותך, והאנציקלופדיה המדויקת כמעט כמו בריטניקה על משפט הבלתי־אפשרות של ארו.