לשם מה להרים את הראש, אם ממילא סופו שייפול? (ה׳ 23.8.2009)
24 באוגוסט 2009כוללת אינטונציות מפוקפקות ומשחק שלא היה מבייש את ניר (נירו) לוי, אבל גם פלייליסט נחמד, והרי הוא הגיבור האמיתי כאן; כמה מילים על גל האלימות המנופח עקב כמה אירועים מצערים, ועל הרעש הישראלי־שבדי המצער עקב אירוע מנופח. גם לשבדים, אגב, אם כבר מדברים על סכסוכים, אז גם להם יש משלהם. עם הנורבגים. יש להם הבעיות שלהם, דברים שלא מדברים עליהם, אבל אם אתם מזכירים סכסוכים, אז כדאי שתדעו. ואני – למה להסתיר? – אני שבדי נאמן, וכשאני רואה את הפיורדים הכבושים בידי הנורבגים מ־1626, אז זז לי משהו בלב, וכשאני נפגש בשוייץ עם משפחות הפליטים השבדיים מהמאה ה־15, זה כואב לי. כל אלה פצעים, שפתאום אתה נוכח לדעת שאינם מגלידים לעולם. מפני שאני – למה להסתיר? – אני שבדי טוב, וממה אתם חושבים שעשוי גונאר יארינג? גונאר יארינג הוא לא בן־אדם?! אין לו אזניים, אף, בטן?! אם דוקרים אותו הוא לא בוכה?! אם מדגדגים אותו הוא לא צוחק?! אם מנגנים את ההמנון השבדי הוא לא קם על הרגליים?! תחי שבדיה המשוחררת! תחי שבדיה השלמה!
אהם. כן. על כל פנים, אפשר להאזין לה שם וגם כאן:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
מוזיקה:
- גידי גוב ותיקי דיין – צופיה
- אחרית הימים – חייו ומותו של מר גוסקין
- אבי טולדנו – כשאהיה גדול אהיה קטן
- אלג'יר – מנועים קדימה
- אביתר בנאי – כלום לא עצוב
- אביב גדג' – בוסר
- רווח כפול – בלדה על אדון כמעט וגברת כבר
- 21 – הבטחה
- אביב גדג' – ילדה
- שלום גד – אהבה
- אחרית הימים – העץ הוא גבוה
ועוד קישורים מענייננו:
רוב "שיחות שלום במזרח התיכון" המצוטט לעיל, "מעריב־נרג" נוקט קו תקיף – משיקולי אזרחות טובה, כמובן – נגד גל האלימות שבדה, מאמר שנפתח, למרבה האושר, במלים "בדרך כלל אנו מדווחים על המציאות", כיצד ייצר כתב הפלילים לינקולן סטפנס גל פשע, סטיבן פינקר מראה ב"תיאודור" שהאלימות דווקא במגמת ירידה, הכתבה מעוררת הגלים ב"אפטונבלאדט", למי שמעוניין לאתגר את השבדית שלו, והמטא־סיקור המיוחד של "העין השביעית" בעניין הזה. בעיקר מומלצות שתי הסקירות של לירן לוטקר. האיור לעיל הוא של – ומקשר אל – זכריה וינר, שמצייר את Saturday Morning Breakfast Cereal, כנראה הוובקומיק הכי טוב שאני מכיר. כן, כולל xkcd. עלי להזהיר שאין בו שמץ מן הרומנטיקה של רנדל מונרו; הוא עומד בקצה השני של הציר, די קרוב ללוין. הכל מתחבר כמו תצרף! והאם כבר ציינתי שאני מאמין בקשר הבסיסי שבין כל הדברים.
