ויש אותי, והחיים הנהדרים שלי.
30 01 2008ובכן.
אתן לכם שלושה ניחושים לגלות מי הלך עכשיו בשלג ובברד לאוניברסיטה רק כדי למצוא אותה נעולה ולשוב על עקבותיו, אבל אם תצטרכו את כולם אתם כנראה טמבלים ממש כמוהו.
רשמים:
א. זה היה הבוקר הכי טוב ever!
ב. הקור לא באמת מפריע. הבעיה האמיתית היא הרוחות: הן מרעישות כל־כך שאי־אפשר לשמוע באזניות שום דבר. מצד שני, על הבעיה הזאת ניתן להתגבר אם שרים בקולי־קולות עם הנגן. (את המשפט שבכותרת, אגב.)
ג. אפשר, כמסתבר, להקליד גם בלי תחושה באצבעות.
בוקר טוב.
וואו! יניב! שני פוסטים בשבוע, אחרי המתנה של חודשיים! פשש. המשך כך…
תודה, אבל שנינו יודעים שזה לא יקרה.
זה לא נשמע כמו הבוקר הכי טוב ever!
[-מזלזלת-] [-ירושלמים-]
סליחה, אבל גם ללכת בשלג וגם ללמוד שכבר בשנת 1974 פנה שמעון פרס לנשיא ארצות־הברית בבקשה לקנות ממנו חללית – אני לא רואה איך בוקר אחר יכול להשתוות לזה.
שמע, אתם גנבתם לנו את החורף!
(לא שיש לי בעיה עם זה. אתם יכולים לשמור אותו אצלכם)
הייתי מעדיף לגנוב את היותר-סרטים-אנשים-יותר-אדיבים, אבל גם חורף זה משהו.
מה קורה יניב? גיליתי את הבלוג שלך דרך limsoup של יובל קפלן ומאז אני מחכה כבר מלא זמן לפוסט חדש. מאוד אהבתי את מה שכבר קראתי…
האמת היא שיאנה ואני מנהלים תחרות אי־כתיבה. כל אחד מאתנו מנסה למשוך מה שיותר זמן בלי לכתוב פוסט, עד שהאחר כותב משהו, וזוכה בזכות להציק לראשון במלים הטקסיות ועתיקות־היומין "נו! תכתוב כבר!".
)
והיא פרסמה פוסט חדש לפני ימים ספורים. אז עכשיו באמת תורי. נראה שלא תהיה לי ברירה אלא לכתוב משהו.
(ותודה רבה.