המלצה.
6 12 2008ובכן.
בשנים האחרונות יש מחשב בחיי. החודש צייר לי סימן שאלה במעטפה חומה. למעלה כתוב "משתמש יקר", באמצע – "עולמך חרב", ולמטה – "בברכה" וגו'.
בתיאור דלעיל נפלו, כמובן, כמה אי־דיוקים. ראשית, המעטפה איננה חומה, אלא לבנה. שנית, לא כתוב בה שום דבר, לבד מסימן השאלה המהבהב ומבשר הרעה. ושלישית, במלים "עולמך חרב" – הגם שמדובר באחד החלקים היחידים במשפט הנאמנים למקור – יש מן ההגזמה. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, אתם הרי יודעים. מופרך לחלוטין, מאידך, איננו; לכמה מן הקבצים שהיו על הדיסק הקשיח, מנוחתו עדן, יש גיבוי משלב מתקדם יחסית, אבל לאחרים – החל בהגדרות קלות לשחזור של מלל ופיירפוקס וכלה בעבודות אקדמיות ותמציות השנים הקודמות – לא היה מזל כזה. כלומר, שכל כזה. עוד בין הנספים, צחוק הגורל, הגיבויים של "דרך ארץ"; וסביר להניח שאבדו לנצח גם כל נתוני הסוליטר. עולמי לא חרב, אפוא, אבל כן נסדק באופן שמצריך יותר מטיוח טריוויאלי.
נסדק באופן שמצריך יותר מטיוח טריוויאלי (אילוסטרציה)
מי מכם שצפה בסרט־אפוקליפסה אחד או שניים בימי חלדו מנחש, בוודאי, את ההמשך: אסור לוותר, יש להתחיל הכל מחדש, והפעם טוב יותר. לארגן מחדש את פרישת המקלדת המותאמת־אישית, להנהיג שיטת תיוג אחידה, להפטר מקבצים מיותרים ומעלי־אבק. כל משבר הוא גם הזדמנות, בכל סיום יש התחלה חדשה, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר; הרבה אבד, אך הרבה נותר, ואור משתקף בכל אחד מן השברים. זה הזמן לצאת לדרך חדשה, טריה, רעננה, משוחררים ממשאות העבר ומעולות הזמן, בלב קל ובפנים לעתיד.
אהם. כן. ההמלצה, כפי שמסתמא ניחשתם, היא כדלקמן: מי מביניכם שכסילותו משתווה לזו שלי – דהיינו, יש לו קבצים חשובים שאינם מגובים – ילך־נא וישלח אותם לעצמו בדואל. לא מחר ולא אחר כך, אלא עכשיו. זה ייקח לו עשרים שניות, ויחסוך כתיבת רשימות כמו זו. (כתיבה שלקחה לבדה זמן ממושך בהרבה.) עלי לומר ביושר – כלומר, ברצינות ובביוגרפיות – שאחרי ההלם הראשוני, השד אמנם לא נורא כל כך. אבל קשה להאמין שתתחרטו.
יש לי שכן שהוא איש מחשבים חביב להפליא. אם אתה רוצה שאקשר ביניכם, שיבוא להציץ במפלץ שלך ולראות אם יצליח להציל משהו – מסלול הטלפון השבור המסורתי מתחיל בתמר.
המפלץ שלי כבר במעבדות איידיגיטל, אבל תודה.
מה שלומך?
אני? מה אני עשיתי? בסך הכל ישבתי ברדיו לערוך ראיון….
נדמה לי שתגובה אופיינית לסיפור כזה, היא סיפורים דומים אחרים. גם לי יש סיפור. הוא לא דומה אלא רק מתקשר. יש לי דיסק און קי (למי אין?) שאני לוקח איתי לכל מקום. או שאני לוקח את המחשב הנייד או את הדיסק הנייד. אם יגנבו לי את המחשב, מה שכבר קרה, אז לא נורא חוץ מבעיה של מזומנים. אבל, נוצרה בעיה חדשה – מה יקרה אם יגנבו לי את הדיסק הנייד, או שהוא יפול מהכיס? אתמול זה כמעט קרה. כלומר, לא קרה כלום וגם לא היה קרוב לשזה, אבל היה רגע שלא מצאתי את הדיסק הנייד בכיס וכבר שקעתי במחשבות אפלות על מי שמצא את הדיסק וגונב עכשיו ממני את כל מה שאני כותב. עברו כשעתיים עד שחזרתי הביתה וגיליתי ששכחתי את הדיסק הנייד במגירה. אז מה אני רוצה להגיד? אין פתרון שאינו מעורר בעיות חדשות.
כבר הרגשתי טוב יותר. מצד שני, כבר הרגשתי גם רע יותר, כך שבסך הכל, מבחינת מיקום יחסי על הסקאלה, נראה לי שאני ממוקמת לא רע ב"קצת חולה ואומללה אבל אשרוד." בהצלחה עם המפלץ.
תנחומי הכנים.
מזל שאני לא עושה שום דבר באמת חשוב, כך ששום דבר לא יכול לרדת לטמיון.
תודה לכולכם על האמפתיה. (עדכון סופי: "בשל אופי התקלה, לא ניתן לשחזר את המידע". לפחות יש לי תקלה עם אופי!)
איתמר, מרבה נכסים – מרבה דאגה, והן הדבר גם בעניין קניין רוחני. אבל בתחום הזה דווקא יש פתרון לא רע, גם אם לא מושלם: שמירת הקבצים מאחורי סיסמא היכנשהו ברחבי ה"אינטר־נט".
אוי
אני מקווה לפחות שיש גיבוי לטיוטות של המחזמר.
למצבן באמצע ספטמבר, אבל זה יותר טוב מכלום.
איי.דיגיטל?
האם אתה אחד מהקהילה שלנו?
לא ידעתי זאת עליך…
בעקרון כן, אבל מאייפודים אני משתדל לשמור מרחק.
אני בדיוק מתלבט אם לקנות מק בוק אייר. אני לא ממש צריך אותו, אבל ממש ממש בא לי.
אתה לא מפחד שהוא יישבר אם, נאמר, תתעטש בקרבתו?
ובדיוק בגלל זה יש לי שלושה גיבויים שונים לכל תכולת הכוננים שלי. שלושה. אחד שבועי בעבודה, למקרה שהבית יישרף, אחד יומי (שעתי, למעשה – טיים משין) בבית, ואחד שבועי בבית למקרה שיקרה משהו לראשון. כי יש שתי דרכים לוודא שלא תאבד מידע חשוב: או לא להחזיק מידע חשוב, או להיות פרנואיד.
שוויצער.
להפך, בימים כתיקונם לא הייתי מודה.