דרך ארץ.

ובכן.

תשעה באב חלף, ועמו התירוץ היחיד שהיה לכם להמנע מקבל את ההמלצות האלה. אלא אם אתם לא סומכים עלי, ובמקרה כזה מה אתם עושים פה בכלל, לכו להקשיב לגוגול בורדלו.

פוסט זה משתתף, כמובן, בפרויקט העשרה לכבוד יום הולדת הבלוג של חנית. בלוגולדת שמח!

הערה: פעם היו פה גם שירים. אבל הקישורים מתו מזמן.

	אחר כך בא הגשם (החשמליות) [$] גם כשאני מאזין לו באמצע אוגוסט, אני כמעט מצפה לשמוע טיפות של גשם בחלון (אה, בחלון, אה). פצצת אהבה, תסכול, עצב וגעגוע שצובעת את העולם באפרפר יפהפה למשך ארבעים ושש דקות.
	בדרך שלך (אתניX) [$] אלבום הקונספט המבריק של הלהקה הותיקה, שחתם את תקופת הדשדוש שלה בסוף שנות התשעים. עוקב אחרי מסע התבגרות, מהעריסה, דרך חינוך מיליטריסטי וקרע פנימי, וכלה בהכרעה לטובת הרגיעה והשקט. יש גם לא מעט כיסוחי־גיטרות, אם זה מה שאתם מחפשים. לבטח אחד משלושת האלבומים שהייתי לוקח לאי בודד.
	אהבה ושנאה (שפי ישי) [$] אלבום הסולו היחיד של שפי, וחבל. שבעה שירי משוררים (יהודה עמיחי, נתן יונתן, היינריך היינה, יונה וולך, נתן זך, נעים עריידי ורוני סומק) ועוד אחד מאת שפי עצמו, כולם מולחנים בכשרון רב ומבוצעים בדיוק מרשים.
	רביעיית מסנר (רביעיית מסנר, אלונה דניאל, ערן צור) [$] אוסף עיבודים לרביעיית כלי מיתר, בעיקר של שירים מימי "טאטו" ומדרכיהם הנפרדות של חבריה. ("בחצרות בחושך" הושמט בדיפלומטיות.) מסנר משלב את הקוורטט שלו בטבעיות רבה כל־כך, שהמאזין יכול בקלות להשתכנע שלפניו הגרסא המקורית.
	קלרה הקדושה (ברי סחרוף) [$] דוגמא ומופת ליצירת פסקול, ששואב מהסרט המצוין ומעניק לו בחזרה. מ"מסדרון" האפל ו"בית טיקל" המרתיע, דרך "מהפכה" הפרוע, השיא של "חסידה" והגרסא האקוסטית המצמררת ל"ניצוצות", וכלה בקתרזיס של "הניצוץ", ברי סחרוף יוצר ביד אמן את האוירה החד־פעמית שבסרט הישראלי הטוב אי־פעם.
	מים שקטים (מים שקטים) [$] אחד הפייבוריטים שלי לשנת 2006 – וזו שנה שכללה, להזכיר, את "גג", "על המשמרת", "אחד חלקי אחד", "נגרים", "שלושים", "אדם" ו"ימי כפן". חבורה ירושלמית מוכשרת להכאיב מלהטטת בשיריה־שלה ושל אחרים.
	1:1 (בעיקר ערן בר גיל, דבק ומור שטייגל) [$] פרויקט גרנדיוזי משירי ערן בר גיל, כולל ספר שירה וקטעי קריאה לצד הלחנים של "דבק" ושטייגל. וזה עמוק כמו שזה יומרני.
	איך עושים מים (אבטיפוס) [$] האלבום השני וההרבה־פחות־נמכר של "אבטיפוס". במבט לאחור, אפשר שרמז על קצה המוקדם־מדי של הלהקה; מלה טובה לתאר אותו תהיה "מותש". אבל, איזה תיאור נהדר של תשישות.
	כל התשובות נכונות (מקרוני פבריקה) [$] זהו האלבום הירוק ביותר ברשימה, תרתי משמע. "כל התשובות נכונות" יצא לפני קצת יותר משלושה שבועות, לא הגיע לרדיו, משום מה, אבל כן הגיע אלי, וזה מה שחשוב. כמה מוזיקאים, מהסוגה האלקטרונית דווקא, התאספו להקליט בעברית, ויצא להם האלבום המפתיע של השנה. פלא!
	נו, ואחרי כל זה, הרי זמן מצוין לספר על האלבום הנחבא שלכם. (וגם כן לציין שסימן השאלה הזה צולם על־ידי המתקרא cutesmallfuzzy, אבל זה לא קשור.)

ובכן.

אלה מכם שנוהגים לפגוש אותי גם מחוץ למרשתת, כלומר יאנה, מכירים בוודאי גם את האהדה הרבה שאני רוחש לסרטי־בי"ת, תחביב שלו אחראים כמה מחברי הטובים ביותר, כלומר יאנה. בכל סרטי הז'אנר, החל בקלסיקות "בועת ההרס" ו"תכנית ט' מהחלל החיצון", דרך "ברברלה מלכת הגלקסיה" ו"ד"ר פייבס הנתעב" וכלה ברביעיית סרטי עגבניות הקטל, יוצרת הרצינות, או מראית העין של הרצינות, שבה מטפלים קולנוענים בעלילות מופרכות לחלוטין אפקט קומי שערכו לא יסולא בפז. זה לא מקרי, להערכתי; הרבה יותר קשה לכתוב קומדיה מאשר טרגדיה. זו הסיבה שבגינה רוב הקומדיות המוצלחות לא נועדו להיות כאלה.

ממש לאחרונה, מכל מקום, צפיתי בסרט מצוין בשם "המוח מן הכוכב ארוס". עבור המעטים מביניכם שטרם ראו אותו, הרי העלילה בתכלית הקיצור (זהירות, ספוילר אחד ארוך): מדען האטום סטיב ועוזרו דן יוצאים לחקור מה פשר רישומי הקרינה הרדיואקטיבית הבלתי־סדירה שמתקבלים מ"הר המסתורין". הם מגיעים למערה שנפערה בהר זה לא מכבר, שם הם פוגשים את גור – מוח ענקי ושקוף־למחצה מן הכוכב ארוס. גור הורג את דן ומשתלט על גופו של סטיב, במטרה לנצל את כוחו הגרעיני של כדור הארץ על מנת לכבוש את היקום כולו. ארוסתו של סטיב, סאלי, מודאגת מאד מהשינוי שחל בהתנהגותו, שמתבטא, בין היתר, בנסיונות חוזרים ונשנים לאנוס אותה; למרבה המזל, מתגלה לפניה וול, מוח נוסף מאותו כוכב, שמספר לה על גור ועל תכניתו הזדונית, וגם כן מהי נקודת התורפה של מוחות מהכוכב ארוס. (שם, וזה מידע שכדאי לכם לנצור, לכל צרה שלא תבוא.) בינתיים גור מפוצץ שני מטוסים – חלקים מהם ממשיכים לרחף באויר ללא סיבה נראית לעין, כפי שקורה לעתים קרובות כשמטוסים מתפוצצים – מחריב עיר קטנה, צולה במטחי אנרגיה עוד כמה אנשים אקראיים, ומצליח לשכנע את ראשי כל המדינות המגורענות להעביר לידיו את תעשיות האטום שלהן. באותו ערב מצליחה סאלי ליידע את סטיב על נקודת התורפה הסודית, והוא מכה בחמת־זעם את גור באמצעות גרזן והורג אותו, מה שמחייב את סיום הסרט.

מן הדין יהיה להזכיר לכם שאני רציני וביוגרפי.

מטוסים מתפוצצים

מה שהיוצרים המוכשרים לא טרחו להבהיר, על כל פנים, הוא עתידו של סטיב. כזכור, בנקודה שבה מסתיים הסרט משוכנעים כל שועי עולם שדי לו במבט חטוף כדי להשמיד את כדור הארץ, שהוא חסין מפגיעת כדורי אקדח, ושבאופן כללי לא כדאי להרגיז אותו. קשה להפריז בהערכת מצבו: לא זו בלבד שנפטר מחייזר מרושע שפלש לגופו במטרה להשתלט על היקום, סביר להניח שלא צפויות לו בעיות מצד פקחי חניה. למעשה, הוא מסוגל להשיג כל דבר חומרי שירצה:

סטיב (מבחין בעובר אורח): היי, איזו עניבה יפה! תן לי אותה!
עובר אורח: מה?!
סטיב (מכווץ את עיניו באופן מזרה־אימה.)
עובר אורח: תרצה גם את החגורה, אולי?

אותה שיטה אפשר ליישם כדי לזכות ביהלומים, באיים, ברשתות סופרמרקטים בלתי־כשרים. תנו דרור לדמיונכם. אפשר להביס אותה רק בהטלת ספק פומבית בעוצמת ההרס של סטיב; אלא שאיש לא יעז לצעוק שהמלך הוא עירום, מפחד שמא דווקא ההיפך הוא הנכון. יוצא שהתקווה היחידה להפחתה בכוחו של סטיב נעוצה בבגידה מצד אחד השותפים לסודו: סאלי, אביה ג'ון, וול, גור או ג'ורג'. את וול אפשר לפסול, מפני שלא סביר שיחזור לכדור הארץ כדי לטפל בבעיותיו הפנימיות; את גור אפשר לפסול, כי הוא מת; את ג'ורג' אפשר לפסול כי הוא כלב; ואת סאלי אפשר לפסול כי היא אוהבת את סטיב, וסיבותיה עמה.

נשארנו עם ג'ון. לצורך הדיון נניח שאין כל רגש בינו לבין סטיב, המצב הרגיל בין אב לבין מי שניסה לאנוס את בתו שוב ושוב בהשפעת חייזר מרושע. סטיב חייב להמנע ממצב שבו ג'ון רוחש לו טינה כלשהי; כיוון שכך, יכול ג'ון לסחוט אותו כאוות נפשו! הרי לכם האיש רב־העוצמה ביותר בעולם.

סביר להניח שג'ון ינצל את היכולת הזאת: הוא לא יכול להפסיד מנסיון לסחוט את סטיב, ולא יכול, מן הסתם, להרוויח מהמנעות מנסיון כזה. סטיב לא ידחה את דרישותיו; האפשרות היחידה שלו להפטר מהן היא, ובכן, להפטר מג'ון. וכך אנו מקבלים חישוב דומה: בין אם ג'ון מתכוון לסחוט את סטיב ובין אם לאו, אין לסטיב מה להפסיד מרצח – דיסקרטי, כיוון שסיכולים ממוקדים של קרובי משפחה נוטים להעיב על מערכות יחסים – של ג'ון, ואין לו מה להרוויח מהשארתו בחיים. הריגת ג'ון היא, אם תרצו, אסטרטגיה שלטת של סטיב: אין שום מקרה שבו עדיף לו להמנע ממנה.

המסקנה להיום: מי שמקור כוחו במדיניות הרתעה שאין לה על מה להתבסס, מוטב לו שאיש לא ידע מה כוחו האמיתי; ואם מישהו כבר יודע, צריך להרוג אותו.

בשבוע הבא: הסכמי אוסלו באספקלריית "ד"ר גולדפוט ומכונת הביקיני".