דרך ארץ.

שימו לב: בסוף פוסט זה מסתתר אושר גדול.

(ועוד שימו לב: פעם שולבו כאן שירים, אבל הקישורים מתו מזמן.)

לבקשת ג'והור, ששים שניות על יהודית הולופרנס. היא נולדה בתריסר בנובמבר 1976 בברלין המערבית בשם "יהודית הולפלדר פון דר טן", והבינה מהר מאד ששם המשפחה שלה לא קליט בכלל. בשנת 1999 הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "Kamikazefliege", שכלל בעיקר את קולה הנהדר והגיטרה האקוסטית שלה. "זבוב קמיקזה" נפתח בשיר המקסים "Ich will alles":

(קישור מת)

ומסתיים בשיר הנושא המקסים לא פחות:

(עוד קישור מת)

הוא נדפס בחמש־מאות עותקים בלבד, והיום כבר אי־אפשר למצוא אותו בשום מקום שאיננו האינטרנט. הכל יש שם, באינטרנט הזה.

בשנת 2001 היא הכירה את המתופף פולה רוי, הקלידן והגיטריסט ז'אן־מישל טורט והבסיסט מארק טפאסול, והקימה אתם את הלהקה הטובה ביותר בארץ גרמניא, "Wir sind Helden". האי־פי הראשון ששחררו, "Guten Tag", הפך ללהיט גדול, והגביר את הציפיות לקראת אלבום הבכורה של הלהקה. "Die Reklamation" [$] יצא בראשית יולי 2003, ונמכרו ממנו, עד היום, למעלה מחצי מיליון עותקים.

(שלושה קישורים מתים)

באחד באפריל, 2005, הזימה הלהקה את השמועות על פירוקה, והוציאה את אלבומה השני, "Von hier an blind" [$], כולל התשובה הניצחת "Gekommen um zu bleiben", "הגענו כדי להשאר". הוא קצת יותר רוק'נ'רולי מקודמו וגם קצת יותר מהודק ממנו. לא מספיק יותר מהודק – אלבום קונספט אמיתי של הלהקה הזאת יכול להיות יצירה חד־פעמית מופלאה – אבל זו התחלה. הוא נמכר בינתיים בקצת יותר מארבע־מאות אלף עותקים.

(ועוד שלושה)

מה שאתם שומעים שם למעלה – או סתם ברקע, אם יישמתם מראש את ההמלצה שאכתוב מיד, להשיג מהיכנשהו את כל האלבומים האלה – הוא ביקורת בנושאים מגוונים, מתעשיית המוזיקה ועד סדר חברתי, לצד עיסוק שנע מרגישות עדינה לציניות מושחזת בנושא האהבה. מטא־אמנות, הרבה להטוטנות לשונית, טקסטים מפתיעים, ויש מצב שגם מלה אחת בעברית, כבר די הרבה זמן אני חושב לשאול אותה אם אליה היא התכוונה.

אה, ואושר גדול: בסוף מאי אמור לצאת האלבום השלישי של "הננו גיבורים", שצפוי להקרא "Soundso".

אלה היו ששים שניות, עד כדי קבוע, על יהודית הולופרנס.

גרמנית עם כל החושים!

לדבר גרמנית, לשמוע גרמנית, לקרוא ולכתוב גרמנית. אבל איך מציגים גרמנית? בדיוק כך! בתערוכה סובבת עולם זו מראים מה יכול לעניין אנשים בכל העולם בשפה הגרמנית – גם אם הם אינם דוברי השפה. דוגמאות מעוררות עניין בגרמנית ובגרמניה: בתערוכת מולטימדיה זו מצוי מידע מילולי ואף ללא מלים, כמו כן יש דוגמאות יצירתיות ויוצאות דופן בנושאי שפה וידיעת הארץ. מוארים כאן היבטים שונים של השפה הגרמנית באופן משעשע – השפה הגרמנית הופכת לחוויה, נגישה לעין ולאוזן.

התערוכה "דרישת שלום", שעוברת בין מכוני גתה שונים ברחבי הגלקסיה, הגיעה לסניף התל־אביבי שלו – כרגע זה יוצא ברחוב ויצמן 4, אבל ביום מן הימים נכבוש את כל שדרות שאול המלך – ותוצג שם מסוף אפריל עד שלהי מאי. אני, כשלעצמי, מתחבט בעיקר בשאלה איך הפך מיקה ל"מר מיקה אדלר", אבל אתם ודאי תמצאו בידיעה עניין אחר. נושא מסקרן אחד, למשל, הוא קיומו של חידון נושא פרסים.

לא, ברצינות. זו תערוכה נהדרת. היא מקיפה היבטים בלשניים וסוציו־לינגוויסטיים של הלשון, שימושים יצירתיים יותר שלה, אפילו רמיזות פילוסופיות, אם זה סוג הפילוסופיה שבו אתם נוהגים להתעסק. בקרו בהמוניכם.

דוגמא ל"מה שיכול לעניין אנשים בכל העולם בשפה הגרמנית" היא אהובת נפשי לנצח נצחים, יהודית הולופרנס. אותה, למיטב ידיעתי, לא תמצאו שם. את רילקה כן, וגם את "נערי החוף", אבל זה כבר עניין אחר.

בגרמנית לגרמנים בגרמניה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הפוסט הזה של גל מור הזכיר לי פרסומת שנדרשנו לכתוב בקורס הקריינות הנשכח שלי. למרבה הצער – הרבה צער, כיוון שלמבטא הארגנטינאי של שותפי דמיאן היה תפקיד עלילתי חשוב – אין לי עותק של ההקלטה, אבל לפחות את התמלילים לא איבדתי.

(אנוכי) "דמיאן, קרה לך משהו? אתה נראה חיוור!"
(דמיאן) "לא לא, זה כלום, באמת."
(אנוכי) "דמיאן…"
(דמיאן) "פשוט… כל היום אני אוכל בשר בקר. סינטה, אנטריקוט, פילה. די! נמאס כבר! אני צריך גיוון!"
(אנוכי) "אה! אז למה שלא תנסה בשר אדם?"
(דמיאן) "בשר אדם?"
(אנוכי) "כן! בשר האדם של חברת 'הביאס קורפוס'! הוא בריא, מזין, והטעם – ללקק את האצבעות!"
(דמיאן טועם) "וואו! זה נהדר!"
(שנינו) "עברו גם אתם לבשר האדם של 'הביאס קורפוס' – הבחירה האנושית!"

אומרים שעל המוצר הזה בססו את ההופו.

לכבוד יום השואה, משמיעה התחנה יצירה של גיל שוחט. (אני רציני וביוגרפי.)

המזוכיסטים שביניכם מוזמנים להתענג על יצירתו של המלחין הגרוע (והסקסי) בתולדות המוזיקה הקלאסית.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

בספירה אחרונה, יש לסבתא שלי ששה ילדים, עשרים ואחד נכדים וחמישה נינים. (ממש בשעת כתיבת השורה הזאת – אני רציני וביוגרפי – התקשרה אלי יערה כדי לדווח לי על הולדת הנינה הששית. אבל, היא לא נמנתה באותה ספירה, ולכן לא מחייבת את שינוי הטקסט.) בסך הכל מדובר בבערך הרבה מאד פיות, פחות או יותר; הכנותיה השנתיות לחג הפסח כוללות, לפיכך, רכישת חצי תריסר ארגזי מצות, מתוך אמונה שכולן ייאכלו בשני ימות החג. מדי שנה בשנה היא נוכחת מחדש בהיות האופטימיות שלה משוללת־יסוד, וממשיכה לאכול מצות עד שבועות.

השתא, על כל פנים, חטאנו גם אנחנו בהצטיידות־יתר בלחם עוני, וכך החג נגמר, אבל המצות – לא. נאמנים לכלל החשוב האוסר על משחק באוכל, התחלנו להעלות הצעות לשימושים אלטרנטיביים לדיקטים הנותרים. אפשר להפוך את המצות לפריזבי; להשתמש בהן ככלי נשק; ואני משוכנע שנעמה שקלה לרגע להאכיל בהן איזה קקטוס. אני עצמי הצעתי להרכיב מהן גגון לכביסה, ויערה, בנאיביות אופיינית, השיבה שכבר הגשם הראשון יפורר אותו לגורמים.

בשלב הזה אני מעוניין להציג בפניכם את הניסוי המדעי שערכנו.

שלב א': טול מצה.

שלב ב': הורד גשם.

שלב ג': בחן את התוצאה.

עיניכם אינן מטעות אתכם: המצה נותרה שלמה לחלוטין, אם כי רטובה. שימו לב לפשטותו הרבה של הניסוי, המבטיחה שתוכלו לחזור עליו בביתכם ולהווכח בעצמכם שאני צודק ויערה טועה. למעשה, אני מתכוון להתחיל לבנות את הגגון בהקדם האפשרי.

מיד לכשאסיים לחסל את מלאי עוגיות היין.

דמיינו לרגע שאתם עובדים במחלקת השיווק של אטליז גדול, ושהוטלה עליכם המשימה החשובה למצוא שם למוצר החדש שלו, נקניקיות מבשר חזיר. עומדות בפניכם מספר אפשרויות: להמציא שם מותג חדש מאפס, לקשור את הנקניקיות החדשות לשאר המוצרים שלכם ("נקניקיות האטליז הגדול"), או להצמיד להן שם מעודד־מכירות ("נקניקיות ישוע"). תוכלו גם לכנות אותן "נקניקיות חזיר". יש להניח שזו האפשרות שהיה בוחר האדם שהמציא את קוצץ הציפורניים.

קצב אחד מבוואריה – כן, מבוואריה, שבה הכבשים מרכיבות משקפיים לעתים נדירות – העדיף גם הוא את הדרך האחרונה, וקרא לנקניקיות החזיר שלו בשם "Schweini", היינו, "חזירון". זמן־מה פרחו עסקיו והצליחו, עד שנתגלגלה השמועה הנוראה לאזניו של כדורגלן באיירן מינכן ונבחרת גרמניה, בסטיאן שויינשטייגר. כינויו הרשמי של שויינשטייגר הלז, מסתבר, הוא לא אחר מאשר "Schweini"! הוא טרח גם להפוך את השם הזה לסימן רשום. אתם עשויים לחשוב ש"חזירון" הוא כינוי גרוע למדי ואין שום צורך להגן עליו, אבל שויינשטייגר ודאי קפץ עליו כמוצא שלל רב, שכן הוא עולה לאין ערוך על שמו המלא, "מטפס על חזיר".

גם אני לא יודע אילו מין תחביבים היו לאבות־אבותיו של הקשר המחונן.

קוצץ ציפורניים קוצץ ציפורניים

ברגע שלמד שויינשטייגר על קיומן של הנקניקיות, מכל מקום, הוא גייס את עורכי הדין של באיירן ושלו עצמו, ותבע את הקצב. וגם ניצח. בגרמניה, מסתבר, לא חוקי לקרוא לנקניקיות חזיר בשם "חזירון". הקצב חויב לדווח על כל מכירות החזירונים שלו, כדי שבית משפט יוכל לחשב את הפיצויים המגיעים לכדורגלן; באי כוחו של שויינשטייגר כבר הציעו סכום ראשוני בגובה מאתיים אלף אירו. אילו רק הציג מחויבות כזו גם בנבחרת, אולי היינו מנצחים את האיטלקים הארורים.

משנתו של הבלוג הזה, על רגל אחת, היא גיחוך מתחת לשפם. זה מה שמחזיק אותי בסביבה. אני ממליץ גם לכם, ועל הדרך גם לבסטיאן שויינשטייגר, לאמץ את הגישה הזאת.

אלא אם הוא משחק עבור הנבחרת. במקרה כזה עליו להיות רציני לחלוטין.

ברוכים הבאים.