דרך ארץ.

מבצע במוזיקהנטו:

31 05 2007

חמישים ומשהו אלבומים ישראליים מהעשור שעבר מוצעים עכשיו למכירה בארבעים ש"ח לאחד, או שבעים לשניים. הקבוצה הזאת כוללת, משום מה, אלבומים של "היהודים", אבל גם – וזו רשימה חלקית – את "1900?", "שינויים בהרגלי הצריחה", "אין עוד יום", "הכל או כלום", "ירח", "מי רצח את אגנתה פאלסקוג", "זמן סוכר", "משוחח עם כסא", "האיש שראה הכל", "פצעים ונשיקות", "חם על הירח", "להתראות נעורים שלום אהבה", "סוס", "יחסים פתוחים", "הקלטות אחרונות" של ענבל פרלמוטר, הראשונים של יובל ואביתר בנאי, "שיר טיול", "שלמה גרוניך ומקהלת שבא", ובתור בונוס גם "סיפורים מהקופסא", שיצא בכלל ב־1988. חלק לא זניח מהתקליטים האלה הם אלבומי מופת, לא פחות.

רוצו מהר, לפני שייגמר.

(לא שהמחיר הרגיל בתו השמיני גבוה בהרבה.)



אני יותר זקן מגוגל.

31 05 2007

ובכן.

הכלכלן המתוסכל סבר בטעות שאני זוכר איך התחברתי למרשתת בפעם הראשונה. בכך הוא הפגין, כמובן, אופטימיות כמעט לייבניצית; אני לא זוכר את הסיפור הראשון שכתבתי, אין לי מושג באיזו שנה הבינותי את החוקים של ספורט האלים, ואת הסקס הראשון שלי הדחקתי היטב. אם כל האירועים רבי־החשיבות האלה פרחו, אין שום סיכוי שאזכור מתי פתחתי לראשונה את הנטסקייפ־שלוש הנאמן שלי.

ואני באמת לא זוכר.

אני כן זוכר, לעומת זאת, את האתר הראשון שבניתי. זה קרה בסוף שנת 2000 – אני רק בן ארבע־עשרה – וברקע משתוללת מערכת בחירות. נוסף על שני המועמדים הרשמיים – אחד מהם היה אהוד ברק, ואת השני אני לא זוכר, מפני שהקפיד לא להופיע בציבור בכלל בתקופה ההיא – הריץ האתר המושקע שלי לראשות הממשלה את נייג'ל וינטרבורן, מגינה השמאלי המיתולוגי של קבוצת הכדורגל האנגלית "ארסנל". (נדמה לי שבשלב הזה הוא כבר ישב על הספסל של וסטהאם.) כמה שעות של עבודה בתוכנת LView – כמו פוטושופ, אבל ניתנת להפעלה בידי בני אנוש – סידרו לו ביוגרפיה חלופית ומרשימה; הוקלט ג'ינגל בחירות מקפיץ; ויצרתי, באמצעות התוכנה המתקדמת "משחקליק", גם משחק מחשב מהנה במיוחד. באיזשהו שלב כתב אחי רז על האתר בטור שלו ב"נענע". הכניסות זרמו כמים, ולא היה גאה ממני ביקום כולו.

האתר הזה כבר לא קיים היום; מחקתי אותו אחרי התבוסה המשפילה בבחירות. אבל, אני מניח שעדיין אפשר לבחור בנייג'ל לנשיא המדינה.

שנה-שנתיים אחרי סגירת "נייג'ל וינטרבורן לראשות הממשלה" פרץ למרשתת בקול סערה "היכונו לביאת המבליח", שעסק בדתו של שמילקיהו המבליח. שמילקיהו צפוי להגיע על־גבי מזגן לבן ביום שבו כל בני האדם ישתו אך ורק מכוסות פורצלן כתומות, או קודם. הוא גם מתנגד למלחמות־קודש, תומך בשימוש בכפיות ארוכות, ונדמה לי שיש איזה עניין עם נטילת ידיים אחרי ביקור בשירותים. עד היום יש לשם קישור – אמנם שבור, כי גם הוא כבר לא בין החיים – מ"חופש", היכנשהו בין "דעת אמת" לתנועה לאיכות השלטון.

לאתר הזה שמור מקום של כבוד בדברי ימי, שכן בזכותו קיבלתי את מכתבי האיום הראשונים שלי. זה ממש כיף, כדאי לכם לנסות גם.

בערך באותה תקופה גיליתי את TKEP ואת הפורומים של סלניוז, ואתם את רעיון קהילת הרשת. באיזשהו שלב אפילו נהייתי מנהל פורום דתיים-חילונים, או, למען הדיוק, דתיים-אני. ביוני 2003 גם קראתי בניוזלטר של "נענע" על תופעה חדשה ומעניינת, בלוגים, ואצתי לפתוח לי אחד.

ועכשיו זה עכשיו.

סיפורים נוסטלגיים יותר, שכוללים בי־בי־אס, מירק, ושאר מלים שאני יכול לצטט אבל אין לי מושג מה עומד מאחוריהן, אולי תוכלו למצוא אצל סימפוניה, יאנה, אולימפיה, גל ויואב אבני.



תזכורת: היום יום המגבת.

25 05 2007

אילו רק חיכינו עוד שעה שעתיים, מישהו היה עוצר

כפי שקורה מדי פעם בפעם, גם היום התאריך הוא עשרים וחמישה במאי, היינו, יום המגבת. אמנם בחג זה לא סוחטים רבבות ליטרים של חלב מפרות חסרות־ישע – אני מציע לגאול אותן מייסוריהן ולהעביר אותן לענף מזון אחר – אבל יש בו מנהג מלבב לא פחות, הלא הוא נשיאת מגבת, החפץ השימושי ביותר ביקום. אם תסתובבו היום עם מגבת, תוכלו להביע את הערכתכם לדוגלס אדמס זצוק"ל, לזהות אחרים שחולקים אתכם טעם ספרותי משובח, להווכח במו עיניכם בנחיצות האביזר הזה בחיי היום־יום – ואם יהיה לכם מזל רע במיוחד, מישהו עוד עלול לבלבל ביניכם לביני.

כי אני סלבריטי, אתם מבינים. זיהו אותי פעם. עכשיו אני צריך ללכת עם מסיכות של מפעל הפיס, או, לחלופין, עם מגבת על כל הפנים.

אם יש מי מביניכם שטרם השתכנע בסגולותיה של המגבת, הרי לפניכם רשימת דוגמאות. זה המקום להדגיש שכולן אמיתיות לחלוטין – לי עצמי נזדמן להשתמש במגבת בכל אחד מהאופנים שיתוארו. רציני וביוגרפי.

 

  1. זהו, יש להניח, השימוש הנפוץ ביותר – ניגוב ידיים אחרי נטילתן. לי זה קורה הרבה.
  2. עניין דומה: ייבוש כסאות אחרי לילה גשום. בכתה, בתחנות אוטובוס ובכל מקום.
  3. ויסות טמפרטורה: במקום כפפות, במקום שרוולים, במקום מניפה, במקום צעיף.
  4. בקיץ – ניגוב זיעה. ואותו שימוש גם באולמות כדורת: ניגוב הידיים והכדורים. (אמנם אני עדיין שחקן גרוע.)
  5. תל־אביבים אולי לא יבינו את הסעיף הזה, אבל אני משתדל לנשום אוויר נקי – ולפיכך מכסה במגבת את דרכי הנשימה במעבר ליד כביש סואן, או מעשן.
  6. סעיף שבע משם. בקצרה: "אני בערך מטר תשעים, שיער, אה, כהה, משקפיים – יודעת מה? אני האיש עם המגבת".
  7. הרי לכם תיאור: אני לא רזה, יש לי חילוף חומרים מהיר. התוצאה הסופית, על כל פנים, זהה: יותר מדי עצמות, פחות מדי בשר לרפד אותן. כאן מתגלה המגבת במלוא שימושיותה: אין נוחה ממנה לריפוד סלע שעליו צריך לשבת, קיר שעליו יש להשען, או כתף שעליה מוטל תיק כבד.
  8. חבישת פצעים פתוחים. כאן, אגב, ההיגיינה המוטלת־בספק של המגבת היתה עלולה להיות לי לרועץ, אבל לא מתי מזיהום, לפחות בינתיים.
  9. אני חושד שלא כל חיות הבית יגלו עניין דומה, אבל בינתיים כל אלה שנסיתי לשחק אתן במגבת הגיבו בהתלהבות רבה.
  10. טיפוס על גדר. לא גבוהה במיוחד, אני בכל זאת נכה.
  11. ייבוש מעגלי־תה. זו היתה בעיה משמעותית במיוחד במכון – סביר להניח שעל כמה מהשולחנות שבו עדיין יש שרידי־תזכורות לנוכחותי שם.
  12. במקרה הלא־נעים שבו אני נאלץ להניח מחשב נייד על הברכיים, אין צורך להביא את איזור החלציים לטמפרטורות גבוהות מדי – המגבת היא מוליכה גרועה מאד של חום, ולכן יכולה לחצוץ בין המחשב לבין הגוף.
  13. בנסיעות בתחבורה ציבורית מוארת מדי בשעת כאב ראש, אין קל מהאפלה באמצעות המגבת.
  14. מעניין לעניין באותו עניין – כיוון שרוב המגבות שלי (בטח שיש לי יותר מאחת) הן בצבעים מרגיעים – מכחול־צי ועד ירוק־יער – אפשר להתרכז בהן כדי להעניק מנוחה לעיניים.
  15. מי מכם שתורם דם ודאי מכיר את השלב שבו הדם מפסיק לזרום מעצמו, וצריך להתחיל לשכנע אותו להכנס למבחנה באמצעות לחיצות חוזרות ונשנות בכף היד. (אצלי זה קורה די מהר.) המגבת משמשת כרית־לחיצות מצוינת.
  16. גם בהתקפי חרדה, אגב. אל תנסו את זה בבית.
  17. את השימוש הזה אני אוהב במיוחד. ידוע לכם, ודאי, שבמעליות מותקנות עיניות אלקטרוניות בצד הדלת – אם חוצץ גוף כלשהו בין העינית לבין הצד השני, תסיק המעלית שמישהו עומד בפתח, ולא תסגר. כשמנסים לתפוס מעלית ברגע האחרון, אפשר לשלוח קדימה את היד ולנופף במגבת בדיוק מול העינית – כך שהדלת תפתח שוב.
  18. לסיכום, שימוש נועז במיוחד, עצירת טרמפים. נסיתי את זה פעם אחת עם יאנה; השילוב בינה לבין המגבת היה אמור ליצור תור ארוך של נהגים – חלקם מציעים טרמפים, מיעוטם מציע לתת לנו במתנה את המכונית – אבל נראה ששני פלוסים יוצרים מינוס, או משהו מעין זה, כי הדבר היחיד שהצלחנו לתפוס היה הצטננות קלה. ומונית, באיזשהו שלב.

אתם מוזמנים לנסות את כל זה בעצמכם. בעניין הסעיף האחרון, אני עדיין משוכנע שאילו רק חיכינו עוד זמן קצר, מישהו היה עוצר.

ושואל איך להגיע לרחוב קינג ג'ורג'.



הסיפור המופלא על גלעד והצדף

21 05 2007

ובכן.

רבים מכם ודאי קראו את הרשימה האחרונה של זו המתקראת "סימפוניה", והבחינו במצוקתה הרבה של אם בישראל, המבקשת להטמיע בצאצאיה עברית תקינה, אך יודעת להסתייג מתיקונים חוזרים ונשנים. ברגיל הייתי מסתפק בניחומים ובהבעת הזדהות, אלא שסימפ היא גם חברה טובה וגם בעלת תפקיד ניהולי בכיר בבלוג הזה, ולכן ראיתי לנכון לסייע בחיבור סיפור חינוכי ומהנה, שגם יבהיר לכל שומעיו את ההגיה הרצויה של המלה "צדף".

gilad.png

אימתישהו יצא הספר המלא, כולל "לרכב / לרכוב", "הקריא / קרא", "לעולם / מעולם", וקריאה לטבוח ביישובים המקיפים את בת־עין מערב־מערב. הוא צפוי להיות לעזר לאמהות משתי גדות הירדן.



שלוש הערות על האירוויזיון.

18 05 2007

הערוץ הראשון עשה כמיטב יכולתו לאמץ את טקטיקות הקידום החדשניות של "קשת", החל בשידורים מטרימים וכלה בשימוש בלויין שלא קורס חמש דקות לפני האירוע. מצד שני, הוא בכל זאת הערוץ הראשון, אז ייתכן בהחלט שלא הבחנתם בעובדה שהאירוויזיון נערך במוצאי השבת האחרונה. התחרות אכן התקיימה, מכל מקום, ומחייבת כמה הערות.

פוליטיקה. טענה פופולרית גורסת את קיומן של קליקות סגורות – סקנדינביה, יוגוסלביה, ברית המועצות – שמקפידות לחלק נקודות בינן לבין עצמן. (איכשהו הצליחה הקבוצה האחרונה לפסוח דווקא על ליטא חביבתי.) זו תיאוריה מפתה, ויש לה ראיות שיתמכו בה, אלא שהיא מתארת מציאות אבסורדית אפילו יותר מזו המוכרת לנו. נעיין, למשל, בשיחה בין שני החברים הנורבגים הנס ויורגן:

הנס: היי, יורגן, השמת לבך אל השיר המקדוני? איזה ביצוע מוצלח! הבה נצביע עבורו!
יורגן: השתגעת? הרי מקדוניה מרוחקת מנורבגיה אלפי מילין!
הנס: אתה צודק, אבדתי את הראש לרגע. בוא נצביע לשכנתנו דנמרק במקום זה.

ברור שדיון כזה הוא מופרך לחלוטין; נורבגיה בכלל לא גובלת בדנמרק. הנקודה היא שלשיקולים גיאוגרפיים יש חשיבות פחותה בהרבה מזו המיוחסת להם. סביר יותר, אמנם פחות קונספירטיבי, להניח דמיון בין התרבות הפופולרית באוקראינה, בלרוס ולטביה, שגורם לתושביהן לרחוש חיבה לאותו סגנון מוזיקלי.

תרבות פופולרית באוקראינה
תרבות פופולרית באוקראינה

זה לא אומר שלפוליטיקה אין שום השפעה על התוצאות; נהפוכו, יש לה השפעה מכרעת, הגם עקיפה. אחת ההשלכות החשובות ביותר של קריסת ברית המועצות, למשל, היא הצטברות עצומה של נקודות־אירוויזיון בשטחה. לשמונים מיליון אזרחים גרמניים יש חמישים ושמונה נקודות לחלק – רבע מכוחם של עשרת מיליוני התושבים באסטוניה, לטביה, ליטא וארמניה. בסך הכל, אם ספרתי נכונה, באירוויזיון מצביעות תשע מועצות־לשעבר – לא כולל פולין, שנוהגת להצביע יחד אתן – מה שמקנה לגוש הסובייטי לא פחות משתיים ועשרים וחמש־מאות נקודות. אני משוכנע שהכוח העצום הזה עמד לנגד עיניו של גורבצ'וב כשהכריז על הפרסטרויקה.

הפתרון הוא, מן הסתם, שיטת ניקוד משוקללת לפי גודל האוכלוסיה. כך יתוקן המצב הנהוג היום, שבו קול של אלבני שווה הרבה יותר מקול של איטלקי. לא הייתי פוסל על הסף גם היתר לתושבי מדינה פלונית להצביע בעד השיר שמייצג אותה.

שפה. אחת־עשרה מדינות, בספירה נדיבה, בחרו לשיר בשפה המקומית שלהן. שתיים מהן – יותר בכיוון של אחת וחצי – סיימו את התחרות בין עשרת המקומות הראשונים; בין עשרת האחרונים דורגו שבע.

לפי ההגיון שלי, אם אתה שר מלים דביליות, עדיף שלא יבינו אותך. זה סוד ההצלחה של ז'אנר הגנגסטה־ראפ לדורותיו. במבחן האירוויזיון, מכל מקום, הוא לא עומד; לא משתלם, באופן כללי, לשיר בשפה שאיננה אנגלית. כתוצאה מכך, מוותרות רוב המשתתפות על השפה שלהן. הצופה אולי יכול לרדת לעומקם של השירים – תענוג מפוקפק למדי – אבל ההבדלים בין המתחרות מטשטשים.

חיוב המשתתפות לשיר בשפה המקומית שלהן יחדיר באירוויזיון קצת פלורליזם בריא. הוא לא יוביל להגמוניה של דוברות האנגלית: בריטניה ואירלנד נחלו תבוסה מפוארת ודורגו בשני המקומות האחרונים, וסרביה, הזוכה, שרה, עד כמה שהבנתי משגת, בסרבית. הוא כן יהפוך את האירוויזיון לתחרות כלל־אירופית אמיתית.

הקליפ של ‘חלליות’ יותר מרשים
אני מאד מקווה שזו לא תרבות פופולרית באוקראינה.

ביזאר. הפעם זו היתה בעיקר אוקראינה, אבל בכל שנה נשלחים כמה שירים שמציעים בעיקר הופעה יוצאת־דופן של המבצע. מדי שנה בשנה, מעשה שטן, הם גם זוכים להצלחה מרשימה. קצרה הדרך להפיכת האירוויזיון לפריק שואו אחד גדול. לגיטימי, אבל חבל.

בחזוני אני רואה כל מדינה מיוצגת על־ידי השיר שזכה במקום הראשון במצעד הפזמונים השנתי שלה. לא נקבל, בהכרח, עשרים וארבעה שירים טובים, אבל במקרה הגרוע יהיה כל שיר להיט מוכח, מצב עדיף בהרבה על מופעי האימה של היום. אם האמנים יסרבו להשתתף, אפשר לשלוח את המקום השני או השלישי, ואולי להקת קאברים. אבל, אני לא רואה סיבה לדחות את ההזמנה; אם ייושמו שלוש ההצעות לעיל, האירוויזיון יתקרב למימוש הפוטנציאל העצום שלו: תחרות מוזיקלית בין כל מדינות אירופה, שמשקפת את מגוון התרבויות מטורקיה ועד איסלנד. הרי לכם משהו שכדאי לראות.

ואולי במקרה כזה ייכתבו על האירוויזיון יותר משלושה פוסטים בכל הבלוגספירה העברית.



ששים שניות על יהודית הולופרנס.

30 04 2007

שימו לב: בסוף פוסט זה מסתתר אושר גדול.

(ועוד שימו לב: פעם שולבו כאן שירים, אבל הקישורים מתו מזמן.)

אהובת נפשי לנצח נצחים

לבקשת ג'והור, ששים שניות על יהודית הולופרנס. היא נולדה בתריסר בנובמבר 1976 בברלין המערבית בשם "יהודית הולפלדר פון דר טן", והבינה מהר מאד ששם המשפחה שלה לא קליט בכלל. בשנת 1999 הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "Kamikazefliege", שכלל בעיקר את קולה הנהדר והגיטרה האקוסטית שלה. "זבוב קמיקזה" נפתח בשיר המקסים "Ich will alles":

(קישור מת)

ומסתיים בשיר הנושא המקסים לא פחות:

(עוד קישור מת)

הוא נדפס בחמש־מאות עותקים בלבד, והיום כבר אי־אפשר למצוא אותו בשום מקום שאיננו האינטרנט. הכל יש שם, באינטרנט הזה.

בשנת 2001 היא הכירה את המתופף פולה רוי, הקלידן והגיטריסט ז'אן־מישל טורט והבסיסט מארק טפאסול, והקימה אתם את הלהקה הטובה ביותר בארץ גרמניא, "Wir sind Helden". האי־פי הראשון ששחררו, "Guten Tag", הפך ללהיט גדול, והגביר את הציפיות לקראת אלבום הבכורה של הלהקה. "Die Reklamation" [$] יצא בראשית יולי 2003, ונמכרו ממנו, עד היום, למעלה מחצי מיליון עותקים.

(שלושה קישורים מתים)

באחד באפריל, 2005, הזימה הלהקה את השמועות על פירוקה, והוציאה את אלבומה השני, "Von hier an blind" [$], כולל התשובה הניצחת "Gekommen um zu bleiben", "הגענו כדי להשאר". הוא קצת יותר רוק'נ'רולי מקודמו וגם קצת יותר מהודק ממנו. לא מספיק יותר מהודק – אלבום קונספט אמיתי של הלהקה הזאת יכול להיות יצירה חד־פעמית מופלאה – אבל זו התחלה. הוא נמכר בינתיים בקצת יותר מארבע־מאות אלף עותקים.

(ועוד שלושה)

מה שאתם שומעים שם למעלה – או סתם ברקע, אם יישמתם מראש את ההמלצה שאכתוב מיד, להשיג מהיכנשהו את כל האלבומים האלה – הוא ביקורת בנושאים מגוונים, מתעשיית המוזיקה ועד סדר חברתי, לצד עיסוק שנע מרגישות עדינה לציניות מושחזת בנושא האהבה. מטא־אמנות, הרבה להטוטנות לשונית, טקסטים מפתיעים, ויש מצב שגם מלה אחת בעברית, כבר די הרבה זמן אני חושב לשאול אותה אם אליה היא התכוונה.

אה, ואושר גדול: בסוף מאי אמור לצאת האלבום השלישי של "הננו גיבורים", שצפוי להקרא "Soundso".

אלה היו ששים שניות, עד כדי קבוע, על יהודית הולופרנס.



דרישת שלום (פוסט אינפורמטיבי)

26 04 2007

גרמנית עם כל החושים!

herzlichegruesse.jpgלדבר גרמנית, לשמוע גרמנית, לקרוא ולכתוב גרמנית. אבל איך מציגים גרמנית? בדיוק כך! בתערוכה סובבת עולם זו מראים מה יכול לעניין אנשים בכל העולם בשפה הגרמנית – גם אם הם אינם דוברי השפה. דוגמאות מעוררות עניין בגרמנית ובגרמניה: בתערוכת מולטימדיה זו מצוי מידע מילולי ואף ללא מלים, כמו כן יש דוגמאות יצירתיות ויוצאות דופן בנושאי שפה וידיעת הארץ. מוארים כאן היבטים שונים של השפה הגרמנית באופן משעשע – השפה הגרמנית הופכת לחוויה, נגישה לעין ולאוזן.

התערוכה "דרישת שלום", שעוברת בין מכוני גתה שונים ברחבי הגלקסיה, הגיעה לסניף התל־אביבי שלו – כרגע זה יוצא ברחוב ויצמן 4, אבל ביום מן הימים נכבוש את כל שדרות שאול המלך – ותוצג שם מסוף אפריל עד שלהי מאי. אני, כשלעצמי, מתחבט בעיקר בשאלה איך הפך מיקה ל"מר מיקה אדלר", אבל אתם ודאי תמצאו בידיעה עניין אחר. נושא מסקרן אחד, למשל, הוא קיומו של חידון נושא פרסים.

לא, ברצינות. זו תערוכה נהדרת. היא מקיפה היבטים בלשניים וסוציו־לינגוויסטיים של הלשון, שימושים יצירתיים יותר שלה, אפילו רמיזות פילוסופיות, אם זה סוג הפילוסופיה שבו אתם נוהגים להתעסק. בקרו בהמוניכם.

דוגמא ל"מה שיכול לעניין אנשים בכל העולם בשפה הגרמנית" היא אהובת נפשי לנצח נצחים, יהודית הולופרנס. אותה, למיטב ידיעתי, לא תמצאו שם. את רילקה כן, וגם את "נערי החוף", אבל זה כבר עניין אחר.

בגרמנית לגרמנים בגרמניה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.



הביאס קורפוס

18 04 2007

הפוסט הזה של גל מור הזכיר לי פרסומת שנדרשנו לכתוב בקורס הקריינות הנשכח שלי. למרבה הצער – הרבה צער, כיוון שלמבטא הארגנטינאי של שותפי דמיאן היה תפקיד עלילתי חשוב – אין לי עותק של ההקלטה, אבל לפחות את התמלילים לא איבדתי.

(אנוכי) "דמיאן, קרה לך משהו? אתה נראה חיוור!"
(דמיאן) "לא לא, זה כלום, באמת."
(אנוכי) "דמיאן…"
(דמיאן) "פשוט… כל היום אני אוכל בשר בקר. סינטה, אנטריקוט, פילה. די! נמאס כבר! אני צריך גיוון!"
(אנוכי) "אה! אז למה שלא תנסה בשר אדם?"
(דמיאן) "בשר אדם?"
(אנוכי) "כן! בשר האדם של חברת 'הביאס קורפוס'! הוא בריא, מזין, והטעם – ללקק את האצבעות!"
(דמיאן טועם) "וואו! זה נהדר!"
(שנינו) "עברו גם אתם לבשר האדם של 'הביאס קורפוס' – הבחירה האנושית!"

אומרים שעל המוצר הזה בססו את ההופו.



ממש עכשיו בגלי צה"ל!

16 04 2007

לכבוד יום השואה, משמיעה התחנה יצירה של גיל שוחט. (אני רציני וביוגרפי.)

המזוכיסטים שביניכם מוזמנים להתענג על יצירתו של המלחין הגרוע (והסקסי) בתולדות המוזיקה הקלאסית.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.



Matzah et Circenses

9 04 2007

בספירה אחרונה, יש לסבתא שלי ששה ילדים, עשרים ואחד נכדים וחמישה נינים. (ממש בשעת כתיבת השורה הזאת – אני רציני וביוגרפי – התקשרה אלי יערה כדי לדווח לי על הולדת הנינה הששית. אבל, היא לא נמנתה באותה ספירה, ולכן לא מחייבת את שינוי הטקסט.) בסך הכל מדובר בבערך הרבה מאד פיות, פחות או יותר; הכנותיה השנתיות לחג הפסח כוללות, לפיכך, רכישת חצי תריסר ארגזי מצות, מתוך אמונה שכולן ייאכלו בשני ימות החג. מדי שנה בשנה היא נוכחת מחדש בהיות האופטימיות שלה משוללת־יסוד, וממשיכה לאכול מצות עד שבועות.

השתא, על כל פנים, חטאנו גם אנחנו בהצטיידות־יתר בלחם עוני, וכך החג נגמר, אבל המצות – לא. נאמנים לכלל החשוב האוסר על משחק באוכל, התחלנו להעלות הצעות לשימושים אלטרנטיביים לדיקטים הנותרים. אפשר להפוך את המצות לפריזבי; להשתמש בהן ככלי נשק; ואני משוכנע שנעמה שקלה לרגע להאכיל בהן איזה קקטוס. אני עצמי הצעתי להרכיב מהן גגון לכביסה, ויערה, בנאיביות אופיינית, השיבה שכבר הגשם הראשון יפורר אותו לגורמים.

בשלב הזה אני מעוניין להציג בפניכם את הניסוי המדעי שערכנו.

שלב א': טול מצה.

קרדיט מצה: מצות ראשון

שלב ב': הורד גשם.

קרדיט יד: עבדכם הנאמן

שלב ג': בחן את התוצאה.

קרדיט תמונה: שיר

עיניכם אינן מטעות אתכם: המצה נותרה שלמה לחלוטין, אם כי רטובה. שימו לב לפשטותו הרבה של הניסוי, המבטיחה שתוכלו לחזור עליו בביתכם ולהווכח בעצמכם שאני צודק ויערה טועה. למעשה, אני מתכוון להתחיל לבנות את הגגון בהקדם האפשרי.

מיד לכשאסיים לחסל את מלאי עוגיות היין.