דרך ארץ. » על העט ועל החרב: קללות מוצלחות באספרנטו כמכת־נגד לקמים עלינו.

על העט ועל החרב: קללות מוצלחות באספרנטו כמכת־נגד לקמים עלינו.

11 08 2008

ובכן.

"עם התפתחות רשת החינוך לסלמנדרות עלתה גם שאלת הלשון. איזו מבין לשונות העולם יש להקנות לסלמנדרות תחילה? הסלמנדרות הקמאיות מאיי האוקיאנוס השקט דיברו, כמובן, ב־Pidgin English, כפי שקלטו אותה מפי הילידים והימאים; רבים דיברו מלאית ועגות מקומיות אחרות. הסלמנדרות שגודלו לשוק של סינגפור הודרכו ב־Basic English, אותה אנגלית מפושטת־באורח־מדעי, שדי לה בכמה מאות מלים, בלי המהומה המיושנת של כללי דקדוק; לכן גם החלו לכנות את האנגלית הסטנדרדית המפושטת Salamander English. בבתי הספר לדוגמה מבית מדרשה של מאדאם צימרמן התבטאו הסלמנדרות בלשונו של קורניי, לא כל כך מסיבות לאומיות, אלא כיוון שזה שייך להשכלה גבוהה; לעומת זאת, בבתי הספר הרפורמיים לימדו אספראנטו כשפת הדיבור. מלבד זאת נוצרו באותה עת חמש או שש שפות אוניברסליות חדשות, אשר נועדו לבוא במקום אותו מגדל בבל של שפות אנוש, ולהעניק שפת אם אחת משותפת לעולם האנשים והסלמנדרות גם יחד; התגלעו, כמובן, סכסוכים רבים בנושא, איזו מבין השפות הבינלאומיות האלה היא התכליתית, הערבה־לאוזן והאוניברסלית ביותר. לבסוף נגמר העניין, כמובן, בכך, שכל אומה הטיפה ללשון אוניברסלית משלה."

(מתוך "המלחמה בסלמנדרות" לקארל צ'אפק זצ"ל, מצ'כית: אפרים פרויד.)

bush.jpg
אנגלית סטנדרטית מפושטת (אילוסטרציה)

לאבחנתו של הסופר הצ'כי יש, כידוע, על מה להתבסס. חיבת הדוברים לשפתם רבה עד מוגזמת, כפי שניתן ללמוד משלל פעולותיהם שאינן לגמרי נהירות למתבונן מבחוץ: תחנות רדיו עבריות השולחות זמרים להקלטות־מחדש, חסידי וולאפיק המקימים לה אנדרטה מרשתתית רחבת־היקף, צרפתים המדברים צרפתית. לא קשה לדמיין מה יקרה אם יידרשו לאומים לוותר על לשונותיהם; די להעיף מבט ברשימת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי, שאמנם קצרה מרשימת המדינות החברות בו, אבל רק באותו המובן שבו "האחים קרמזוב" קצר מ"יוליסס". איש, נסכם, לא ישמח להניח לשפתו לגווע.

אספרנטיסטים אינם שונים, מן הבחינה הזאת לפחות, משאר בני האנוש; אלא שכיאה לדוברי שפה שפותחה על־ידי אדם שהיה יהודי ופולני גם יחד, חלקם מתקשים להניח לה לחיות בשקט, ככל שאר הלשונות, ורואים כנחוץ להצדיק שוב ושוב את עצם קיומה. אתרי אספרנטו מלאים בתשובות לשאלות דוגמת "למה ללמוד אספרנטו?", "האם בכלל נחוצה לנו אספרנטו?", ו"האם לא יהיה טוב יותר לכולם אם פשוט נעזוב את הרעיון הזה ונלך לעשות משהו אחר?"; ואחד התחביבים הנפוצים ביותר בקרב אספרנטיסטים הוא נסיונות – שהצדק אמנם בצדם, אבל ההצלחה לרוב לא – לשכנע את סביבתם שהאספרנטו לא נופלת מלשונות טבעיות בכושר ההבעה שלה.

french.jpg
צרפתים המדברים צרפתית (אילוסטרציה)

השבוע, פחות או יותר, נתבשרנו על הישג נוסף בתחום החתירה ללגיטימציה. במטרה להוכיח לעולם כולו שהאספרנטו היא שפה חיה, ובעיקר בועטת, ערכה אגודת האספרנטיסטים הצעירים של נורבגיה תחרות כלל־עולמית לחיבור קללות חדשות. "הארגון", הם כותבים, "ביקש להוכיח כי חרף הדעות הקדומות נגד אספרנטו, השפה יכולה להביע גסויות". זאת, יש להניח, ברוח הכתוב בהמנון האספרנטו: "תחושה חדשה הגיעה לעולם, מבטיחה הרמוניה קדושה לעולם הנלחם־תמיד", וכן "חומות בנות אלפי שנים ניצבות בעוצמה בין עמים, אבל המכשולים ינופצו באמצעות אהבה קדושה".

השבוע, על כל פנים, פורסמו התוצאות. כמה עשרות ניבולי־פה, וגם אתר־מרשתת אחד שמייצר כאלה באופן אבטומטי, הוגשו לתחרות, ומתוכם השתדל חבר השופטים לבחור את "הקולע, הפוגע, הוולגרי והמקורי". לאחר ניפוי כמה הצעות והתכתבות־דואל ארוכה ומפרכת – שעיקרה, יש לנחש, הלצות על חשבון ההולנדי שניסה את מזלו עם "לעזאזל" – הכתירו השופטים את המנצחת, ליידי קרואטית בשם אטל זבדלב. ההצעה שהקנתה לה את המקום הראשון היתה, ואני רציני וביוגרפי, "fiku fratinon de erinaco", או, בתרגום חופשי, "לך תדפוק אחות של קיפוד". מדובר, זאת יש לדעת, במנהג מקובל באיזורים אלה של העולם.

barkley.jpg
קולע, פוגע, וולגרי ומקורי (אילוסטרציה)

המחשבה הראשונה שחלפה בראשי למקרא הידיעה היתה, כמובן, התמיהה, מדוע חיוניותה של האספרנטו מוכחת באמצעות חיבור נאצות דווקא, ולא שירה פוליטית או סיפורים קצרים. קושיה זו נפתרה מהר מאד, כשנזכרתי בדברי המדריך על הדבר המשונה ביותר ביקום:

Meanwhile, the poor Babel fish, by effectively removing all barriers to communication between different races and cultures, has caused more and bloodier wars than anything else in the history of creation.

כך התפנה לי מקום לשאלה החשובה באמת: לשם מה טרחה העלמה הקרואטית לציין שמדובר באחותו של קיפוד? בפעם האחרונה שבה בדקתי – ביושר עלי לומר שזה מעולם לא קרה – מי שדופק אחות של קיפוד, בעצם דופק קיפוד. (וחבר של קיפוד, וחברה של חבר של קיפוד וגו'.) מדוע, אפוא, לא להסתפק באיחול "fiku erinacon", "לך תדפוק קיפוד", או, עבור הציבור שומר המסורת, "fiku erinacinon", "לך תדפוק קיפודה"?

הניחוש שלי – ושלכם טוב באותה מידה – הוא שגרסא כזו היתה קצרה מדי. כשראובן מקלל את שמעון, הוא יבקש להוכיח את עליונותו עליו: לרוב יעשה זאת באמצעות ייחוס תכונות שליליות למושא דבריו ("ימניאק"), אבל לא אחת יתבל את העלבון בשטף מילולי, שידגים את כישוריו הורבאליים העדיפים ("ימניאק בנזונה"). כפי שאפשר להסיק גם מזהות הזוכים במקומות השני והשלישי – חמש ושמונה מלים בהתאמה – עלבון מוצלח הוא, בדרך כלל, גם עלבון ארוך, שמוכיח שהמגדף איננו סתם ארכי־פרחי, אלא אדם משכיל ומלומד, שיש לייחס לדבריו משקל רב.

gadi.jpg
חבר של קיפוד (אילוסטרציה)

נחיתותן הלשונית של הסלמנדרות, מכל מקום – ועלי לציין שמדובר כאן בספוילר למי שטרם קרא את הספר – לא מנעה מהן לכבוש, בסופו של מעשה, את כדור הארץ כולו. אבל, לו אני אדם בשעות הדמדומים של המין האנושי, וצבא מאיים של סלמנדרות מתקדם לעברי באיטיות – "סלמנדרות", הייתי צועק, "לכו תדפקו אחות של קיפוד!".

ונראה לי שהייתי שואב מהאקט האחרון הזה איזו נחמה.


פעולות

מידע על הקטע



14 תגובות על הקטע ”על העט ועל החרב: קללות מוצלחות באספרנטו כמכת־נגד לקמים עלינו.“

12 08 2008
צביקה(13:15:40) :

כמובן שמדובר באורכה של הקללה. כשאדם מקלל הוא נדרש למנה מסוימת של הבעה, שאין להספיק לבצעה בזמן הקצר שנלווה לאמירת fiku erinacinon גרידא. זה כמו הצורך בתיאום בין פס הקול לפס הווידאו של סרט.

12 08 2008
יניב(14:53:01) :

אני חושב שזה קשור גם לשיעור הקומה של המקלל.
לפני כמה שבועות, בתור העמוס לתחנה המרכזית בירושלים שמטרתו למנוע פיגועים רבי־נפגעים בתחנה המרכזית בירושלים, סטריאוטיפ מהלך אחד התחיל לשפוך חמתו על מישהי. לא היה שם שום דבר מחוכם במיוחד – "זונה", "מוצצת", כאלה – אבל הוא הצליח למשוך לפחות דקה.
ג'נטלמן אוקספורדי, לו נקלע לשם, היה די לו בסינון מילה אחת, או אפילו הברה ("פפט").
נראה שהשופטים סבורים, אולי בצדק, שקהל היעד של התחרות קרוב יותר למקרה הראשון מאשר לשני.

12 08 2008
eshrink(19:28:16) :

אחלה פוסט ואחלה בלוג (גיליתי אותו רק היום בזכות התגובה שלך אצלנו).

אני רק רוצה לציין, שלמרות שאורך הקללה הוא פקטור מהותי (להלן "ייכנס הרוח בעצמותיו, חתיכת חמור!" – ציטוט מהזיכרון מ'שלושה בסירה אחת'), יש גם את עניין היצירתיות והייחודיות. "אחות של קיפוד" נשמע יותר מעניין ויותר מנותק מהמציאות מאשר סתם קיפודה.
תשאל כל דובר יידיש מצוי – קללה טובה נמדדת ברמת המעוף והיצירתיות שבה.
ת'

12 08 2008
תום(20:24:52) :

אתה מפספס נקודה מהותית.. צריך לנתח את הקללה הזאת יותר לעומק. צריך לומר קודם כל שזה שמדובר על קיום יחסים עם חיות ולא עם בני אדם, מגדיל את ההשפלה – גורם חשוב כשזה נוגע לקללות. עם זאת, בן האדם לא לגמרי יכול להתנתק מהאנושיות שלו, מה גם שהוא בכל זאת מנסה להשפיל אדם אחר! כאן נכנס הרעיון עם האחות: האדם מאניש את עולם החיות, ועל כן מלביש עליהן את מערכת הערכים והנורמות שלו. בעולם האנושי נהוג לומר "זיינתי את אחותך" או "את אימך", וגם כאן, על אף שהרעיון המקורי מאבד מהקוהרנטיות שבו, חוזר הערך של שיגול אחות. הסיבה שזה בכל זאת מסתדר היא, כמו שנאמר קודם לכן, הלבשת הערכים האנושיים על הקיפודיים, ושילוב של הקללה המקורית("זיינתי את אחותך") עם הקללה החדשה("לך תדפוק אחות של קיפוד"); לדפוק קיפוד זה משפיל ומעיד על כך שאתה סוטה ולא נורמטיבי, אבל לדפוק –אחות של קיפוד– זה חמור בהרבה, שכן זה גם משפיל את הקיפוד!

12 08 2008
יניב(21:15:42) :

תמר:
ראשית, תודה, וברוכה הבאה. :-)
שנית, נקודה טובה. (אני כותב "נקודה טובה", בין היתר כי היא מתיישבת עם מה שנסיתי לטעון בעניין יצירת הפער בין המגדף למגודף, אבל בעיקר כי היא טובה.) (והיא נקודה.) אפשר עוד להבחין שלא מדובר בפונקציה ליניארית, אפילו לא בפונקציה מונוטונית; רוצה לומר, יש גבול למידת המעוף והיצירתיות שאפשר להכניס לקללה בלי להרוס אותה. או, יש גבול לניתוק מהמציאות.
איפה הוא עובר?

תום:
בנימוקי השופטים (ברור שיש נימוקי שופטים) הם כותבים על הביטוי שהוא עובר על שני טאבואים: לשוני (בגלל השימוש במילה גסה) וסוציאלי (כי המילה הגסה הזאת מתארת בן־אדם שמזיין קיפוד). אז בעצם את מוסיפה נדבך שלישי, שבין אדם לחברו, לאמור: לא מספיק שאתה סוטה, אתה גם מניאק.
זו אבחנה יפה, באמת לא חשבתי על זה.

12 08 2008
תום(22:01:22) :

:)

*סתם שתדע, אני זכר.

12 08 2008
סימפ(22:03:08) :

אוח זה היה טוף.

12 08 2008
יניב(22:08:18) :

סימפוניה: תודה! :)
תום: סליחה! :oops:
שאר העולם: בבקשה! :!:

18 08 2008
יהודה(03:36:57) :

ובהקשר הזה כמובן שכדאי להזכיר את פסגת הקללות והעלבונות.

18 08 2008
יניב(21:19:50) :

כי על לשונך להיות חדה כפליים מחרבך! או משהו מעין זה. אתה צודק לגמרי, ההערה במקום.
(התדע, למדתי להשתמש בטרמינל – אחרי בערך שנתיים על מקינטוש – רק בשביל המשחק הזה.)

20 08 2008
איתמר סול(07:25:21) :

איך נהפכים למנוי?

יש לשאלה המרכזית שלך היבט ביולוגי. השפה ראשונה נקלטת באיזור מסוים במוח, ושפה שניה (כל שפה שנקלטת אחרי גיל 12 בערך) נקלטת באזור אחר במוח. נראה, לכן, לפי ההצעה שלך לוויתור על השפה המקומית, שעלינו לעבור לדבר רק מהאיזור המאוחר יותר במוח, לפחות בדור הראשון של המוותרים. בעייתי, לא?

השימוש ב"אחות" הוא לא רק לצורך הארכת הקללה, אלא בעיקר כדי להשפיל את המשפחה. מתברר, לפי קללות נפוצות, שכבוד המשפחה הוא המקום הרך והפגיע ביותר. שים לב כמה קללות יש על האימא ועל האבא. במקום הראשון, מופיעות הקללות על בנות המשפחה (אימא ואחות). הקיפוד הוא אמנם לא שייך למשפחה, אבל יש כאן העברה שמטרתה להעצים את הקללה.

20 08 2008
יניב(14:48:09) :

אני לא מציע שום דבר כזה, וגם לא תנועת האספרנטו. הכוונה – שלהם, להבנתי, לפחות – היא התאמה נאה: דיאלקט מקומי לזהות מקומית, שפה לזהות לאומית, אספרנטו לזהות גלובלית. (ככתוב בחתימתו של אחד החברים בפורום אספרנטו בתפוז: עברי דבר עברית, בן־אדם – דבר אספרנטו.) ואגב הבעייתיות, אחת המעלות שאוהבים לייחס לאספרנטו היא השוויון בין דובריה: תמיד אהיה בעמדת נחיתות כשאדבר בגרמנית לגרמנים בגרמניה, ולא כן אם נשוחח באספרנטו.
קיום ילדים ששפת האם שלהם היא אספרנטו – ויש כאלה, מדומני שבישראל הם ארבעה – אמנם סותר במקצת את הרעיון היפה הזה. ואכן, האספרנטו שלי רחוקה מלהיות שוטפת, אבל הפעם היחידה שבה הרגשתי נחיתות מהזן הזה לא ארעה כשדיברתי עם סתם אספרנטיסט ותיק, אלא כשפגשתי – לשעה קלה – אחת מהארבעה דנן.

הסברה על האחות מעניינת, אבל, במקרה כזה, למה לא "שאחותך תזיין קיפוד"? יכול להיות שהעלמה זבדלב לא חשבה על האפשרות הזאת. יכול להיות שעצם ההוספה של "אחות" לקללה צובעת אותה בגוון הנוסף של השפלת המשפחה, ולא משנה במשפחה של מי מדובר. מה שאומר שהתוכן לא לגמרי חשוב, העיקר הוא הצבע, או הקונוטציות.

מצד שמאל, בתיבה "כלים", יש קישור הן למנוי דואל, הן למנוי רסס, איזו דרך שתבור לך.

24 08 2008
איתמר סול(22:10:11) :

זה יפה הרעיון שהשפה הזו תהא שפה שנייה בשביל כולם.

"אחותך תזיין קיפוד" זה לא קללה. זה ההפך. חייבים להשפיל מישהו מהמשפחה שלך, ולא שהמשפחה שלך תשפיל קיפוד.

24 08 2008
יניב(22:46:55) :

ובכן, אני רואה שתי דרכים להתמודד עם הטענה שלא מדובר בקללה.
הדרך הראשונה לוגית: אם לזיין קיפוד איננו השפלה, אז גם "לך תזיין אחות של קיפוד" איננו קללה, ואז מאיפה אנחנו מתחילים בכלל. (וגם, צריך לשלול ממנה את הפרס.)
הדרך השניה אמפירית: נסה לגשת לערס אילתי מצוי ולהגיד לו "שאחותך תזיין קיפוד", וראה מה קורה.

השאר תגובה

באפשרותך להשתמש בתגים אלה :

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>