דרך ארץ. » על הצורך באקטוארים בראי ההלכה.

על הצורך באקטוארים בראי ההלכה.

23 10 2007

ובכן.

כפי שידוע לכל מי שטרח לעיין במטא־בלוג, כותב שורות אלה ניחן בחוש הומור משובח. הנה, לדוגמא, בדיחה:

שניצל אחד עומד אצל החלון ומשקה עציצים. פתאום עובר למטה תפוח אדמה. "היי, שניצל", שואל תפוח האדמה, "אתה משקה?". "לא", משיב השניצל, "אני מאכל!".

והנה בדיחה שונה לחלוטין:

שניצל אחד עומד אצל החלון ומשקה עציצים. פתאום עובר למטה המבורגר. "היי, שניצל", שואל ההמבורגר, "אתה משקה?". "לא", משיב השניצל, "אני מאכל!".

יש לי בסטוק עוד מאות כאלה.

כיאה לכל בדחן מקצועי, על כל פנים, אני מוכן תמיד לשמוע חידודים משעשעים והלצות מוצלחות מפי חברים למקצוע. לפיכך שמחתי מאד לקבל את הפנייתה של הקוראת הנאמנה יאנה לעמוד הפרפראות וההומור של אגודת האקטוארים בישראל. אני יודע היטב מה אתם חושבים: עצם קיומה של "אגודת האקטוארים בישראל" הוא פרפראה לא רעה כשלעצמו. אלא שהעמוד הזה מוכיח מעל לכל צל של ספק שאקטוארים, בניגוד לסטיגמה המקובלת בקרב הציבור, הם אנשים תוססים ומלאי חיים, שמוכנים תמיד לשתף את הסובבים אותם בבדיחת־אקטואריה טובה, כמו למשל זו:

שניצל אחד עומד אצל החלון ומשקה עציצים. פתאום עובר למטה אקטואר. "היי, שניצל", שואל האקטואר, "אתה משקה?". "לא", משיב השניצל, "אני מאכל!".

אחרי שסיימתי להתגלגל מצחוק בתגובה לשנינויות הרבות – מה שקרה, עלי לציין ביושר, די מהר – התפניתי לשאלה החשובה באמת: מה גרם לקוראת הנאמנה יאנה להכנס מלכתחילה לאתר אגודת האקטוארים בישראל? מי מכם שמעיין תכופות ברשימותיה יודע שאת הבידור שלה היא מוצאת במקומות אחרים לגמרי, שאף אחד מהם איננו אתר בית של גילדה מכובדת. מהעובדה שלא הוסיפה קישור לאתר האגודה אפשר להסיק שגם לא היה בכוונתה לנצל את מדיניות הלנקוק=לנקוק שבה הוא דוגל. תוכלו להבין, אפוא, את גודל מבוכתי לנוכח התעלומה המסקרנת.

כחלק ממדיניות ההמנעות מנהיגה של תאגיד ‘דרך ארץ’, הרכב סתם חונה שם
מחלקת המחקר של "דרך ארץ" שוקדת על פתרון התעלומה (אילוסטרציה)

כך תהיתי, לילות כימים, מה גורם לאדם מן היישוב לחפש לעצמו אקטואר. תשובות מופרכות לחלוטין – למשל, התייעצות בנוגע לתאריך פטירתו המשוער של אדם שנוא – נפסלו על הסף; תשובות שאינן כאלה, כגון מציאת חתן שקול, אמין ומיושב בדעתו, בעל עבודה יציבה ומכניסה, נדחו לאחר שיקולים מעמיקים. כבר חששתי שלעולם לא אגלה את האמת, ובצר לי פניתי לנשק יום הדין, התייעצות במקורותינו. מי שחזה בכשרון רב את רוב ההתנקשויות הפוליטיות של זמננו, כמו גם את הערך המדויק של פאי, ודאי יוכל לענות על החידה המסובכת שהטרידה אותי.

"בוקר טוב", פניתי אל המקורות. "האם יש לכם -"
"תשובה עבורך?", ענו המקורות. "כן, יש לנו."
רעדתי בציפיה. "באמת יש תשובה? לשאלה הגדולה של האקטואריה?"
"כן."
התרגשתי מאד, על אף שידעתי שהרגע הזה אמור להגיע.
"ואתם מוכנים לגלות לי אותה?"
"מוכנים."
"עכשיו?"
"עכשיו."
לחלחתי את שפתי היבשות.
"אבל לא נראה לנו", הוסיפו המקורות, "שהיא תמצא חן בעיניך".

אחסוך מכם את חילופי הדברים בינינו מהנקודה הזאת ואילך. אציין רק שהמקורות הפנו אותי, הפעם, למסכת בבא מציעא ס"ב ע"א. מוצגת שם סוגיה הלכתית חשובה ביותר: שניים מהלכים במדבר, ולאחד מהם קיתון של מים. אם כל אחד מהם ישתה מחצית הכמות, ימותו שניהם; אם ישתה אחד מהם את כל המים, לעומת זאת, הוא יצליח להגיע למקום יישוב. (אתם עשויים לחשוב שמדובר בסיטואציה תלושה לחלוטין מהמציאות, אלא שאין להתייחס לסוגיה באופן מילולי: העקרון עובד באופן זהה עם קיתון של מיץ תפוזים, ובשינויים קלים גם עם קיתון של דיאט ספרייט.)

בשלב הזה מביע אחד בן־פטורא את דעתו, כי מוטב שיחלקו את המים וימותו יחד, ואילו רבי עקיבא חולק עליו ומצווה על בעל הקיתון לשתות הכל. וכאן עלי להוסיף על דברי שניהם: האסטרטגיה של בעל הקיתון נגזרת ישירות מהסיכוי לשרוד לאחר שתיית מחצית המים! נניח שהרווח שלו הוא 10 במקרה שבו שני החברים שורדים, 5 במקרה שבו הוא שורד לבדו, ואפס במקרה שבו שניהם מתים במדבר; אזי אם אין כל סיכוי לשרוד ללא שתיית קיתון שלם, ברור שעל בעל הקיתון לשתות הכל: התוחלת כאן היא 5, לעומת 0 במקרה של חלוקת המים. אבל אם סיכויי ההשרדות לאחר לגימת חצי קיתון הם 50%, התוחלת לשתיית כל המים היא 5, ולחלוקתם שווה בשווה היא גם כן 5 – ואם סיכויי ההשרדות הם 75%, התוחלת לשתיית קיתון שלם נשארת 5, אבל תוחלת האסטרטגיה החלופית, חלוקת המים, היא כבר 7.5.

מובן שהחישובים האלה נעשים מסובכים יותר: צריך לקחת בחשבון חלוקות לא שוות של המים, להעריך את סיכויי ההשרדות לפי סנטימטר מעוקב, להתייחס למגוון אירועים בלתי־צפויים. ומי מוכשר לעמוד במשימה כזאת?

נכון מאד. אקטוארים.

אין מנוס, אפוא, מהמסקנה שלהלן: מי שמחפש אקטואר, עושה זאת כהכנה לסיורי־ישימון מסוכנים ומפרכים עם חברים. ואכן, זמן קצר לאחר ששלחה אותי לאתר אגודת האקטוארים בישראל, יצאו יאנה וחברה – אני רציני וביוגרפי – לטיול בנגב. הצטרפות מקרים סתמית? הצחקתם אותי.

ואגב הצחקתם אותי, יש לי בדיחה מצוינת על ספגטי. רוצים לשמוע?


פעולות

מידע על הקטע



10 תגובות על הקטע ”על הצורך באקטוארים בראי ההלכה.“

23 10 2007
צביקה(12:36:01) :

LOL

אבל סתם שתדע, יש המון סיבות לגיטימיות לאדם מהיישוב להיוועץ באקטואר. המון.

23 10 2007
יניב(17:35:59) :

כן, ככה הערכתי. (סטגדש!)

23 10 2007
ashmash(20:57:41) :

funny and smart as usual :)

23 10 2007
סימפ(21:11:14) :

ואיש אחד התשגע וחשב שהוא אופרטור הנגזרת. וב-TN5 (שגמרתי לקרוא אתמול) יש קטע מבריק על דילמות מוסריות מהסוג הזה, מומלץ!

23 10 2007
יניב(21:33:49) :

ממם. חוששני שיש לי כמה טי־אנים לעבור לפני החמישי, אם אני מתעתד לקרוא בהם לפי הסדר. אבל, "איש אחד השתגע וחשב שהוא אופרטור הנגזרת" היא באמת פתיחה מצוינת לבדיחה. ("היי, שניצל, אתה משקה?" "לא, אני אופרטור הנגזרת!" )
(לקוראינו: באותיות TN הכוונה לסדרת ספרי תרזדיי נקסט של ג'ספר פורד, שהיא מומלצת באופן כללי, אם כי נעמה תחלוק עלי בנקודה הזאת. אלה היו ששים רגעים על האותיות TN.)

אלעד, תודה. :)

9 11 2007
החתול של שרדינגר(02:32:14) :

ומה אם הוא גוזר לפי tea?

9 11 2007
יניב(22:23:08) :

השניצל? הוא נשאר מאכל.

14 11 2007
בלעם(12:13:05) :

אז מה הבדיחה עם הספגטי? או שזה לפוסט אחר?

14 11 2007
יניב(18:35:22) :

סופר מריו יושב אצל השולחן ואוכל ספגטי עם חבריו לואיג'י ופטריון. "אח, איזה ספגטי נפלא!", הוא קורא, "אין דבר שאני אוהב יותר מספגטי!". "ספגטי?!", קורא הספגטי – "אנחנו לא ספגטי, אנחנו תולעים!".

27 11 2007
בלעם(18:39:46) :

השאר תגובה

באפשרותך להשתמש בתגים אלה :

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>