דרך ארץ. » עשרה אלבומים שכדאי להכיר (ויש סיכוי סביר שטרם נזדמן לכם)

עשרה אלבומים שכדאי להכיר (ויש סיכוי סביר שטרם נזדמן לכם)

25 07 2007

ובכן.

תשעה באב חלף, ועמו התירוץ היחיד שהיה לכם להמנע מקבל את ההמלצות האלה. אלא אם אתם לא סומכים עלי, ובמקרה כזה מה אתם עושים פה בכלל, לכו להקשיב לגוגול בורדלו.

פוסט זה משתתף, כמובן, בפרויקט העשרה לכבוד יום הולדת הבלוג של חנית. בלוגולדת שמח!

הערה: פעם היו פה גם שירים. אבל הקישורים מתו מזמן.

אחר כך בא הגשם אחר כך בא הגשם (החשמליות) [$]

גם כשאני מאזין לו באמצע אוגוסט, אני כמעט מצפה לשמוע טיפות של גשם בחלון (אה, בחלון, אה). פצצת אהבה, תסכול, עצב וגעגוע שצובעת את העולם באפרפר יפהפה למשך ארבעים ושש דקות.

בדרך שלך בדרך שלך (אתניX) [$]

אלבום הקונספט המבריק של הלהקה הותיקה, שחתם את תקופת הדשדוש שלה בסוף שנות התשעים. עוקב אחרי מסע התבגרות, מהעריסה, דרך חינוך מיליטריסטי וקרע פנימי, וכלה בהכרעה לטובת הרגיעה והשקט. יש גם לא מעט כיסוחי־גיטרות, אם זה מה שאתם מחפשים. לבטח אחד משלושת האלבומים שהייתי לוקח לאי בודד.

אהבה ושנאה אהבה ושנאה (שפי ישי) [$]

אלבום הסולו היחיד של שפי, וחבל. שבעה שירי משוררים (יהודה עמיחי, נתן יונתן, היינריך היינה, יונה וולך, נתן זך, נעים עריידי ורוני סומק) ועוד אחד מאת שפי עצמו, כולם מולחנים בכשרון רב ומבוצעים בדיוק מרשים.

רביעיית מסנר רביעיית מסנר (רביעיית מסנר, אלונה דניאל, ערן צור) [$]

אוסף עיבודים לרביעיית כלי מיתר, בעיקר של שירים מימי "טאטו" ומדרכיהם הנפרדות של חבריה. ("בחצרות בחושך" הושמט בדיפלומטיות.) מסנר משלב את הקוורטט שלו בטבעיות רבה כל־כך, שהמאזין יכול בקלות להשתכנע שלפניו הגרסא המקורית.

קלרה הקדושה קלרה הקדושה (ברי סחרוף) [$]

דוגמא ומופת ליצירת פסקול, ששואב מהסרט המצוין ומעניק לו בחזרה. מ"מסדרון" האפל ו"בית טיקל" המרתיע, דרך "מהפכה" הפרוע, השיא של "חסידה" והגרסא האקוסטית המצמררת ל"ניצוצות", וכלה בקתרזיס של "הניצוץ", ברי סחרוף יוצר ביד אמן את האוירה החד־פעמית שבסרט הישראלי הטוב אי־פעם.

מים שקטים מים שקטים (מים שקטים) [$]

אחד הפייבוריטים שלי לשנת 2006 – וזו שנה שכללה, להזכיר, את "גג", "על המשמרת", "אחד חלקי אחד", "נגרים", "שלושים", "אדם" ו"ימי כפן". חבורה ירושלמית מוכשרת להכאיב מלהטטת בשיריה־שלה ושל אחרים.

1 1:1 (בעיקר ערן בר גיל, דבק ומור שטייגל) [$]

פרויקט גרנדיוזי משירי ערן בר גיל, כולל ספר שירה וקטעי קריאה לצד הלחנים של "דבק" ושטייגל. וזה עמוק כמו שזה יומרני.

איך עושים מים איך עושים מים (אבטיפוס) [$]

האלבום השני וההרבה־פחות־נמכר של "אבטיפוס". במבט לאחור, אפשר שרמז על קצה המוקדם־מדי של הלהקה; מלה טובה לתאר אותו תהיה "מותש". אבל, איזה תיאור נהדר של תשישות.

כל התשובות נכונות כל התשובות נכונות (מקרוני פבריקה) [$]

זהו האלבום הירוק ביותר ברשימה, תרתי משמע. "כל התשובות נכונות" יצא לפני קצת יותר משלושה שבועות, לא הגיע לרדיו, משום מה, אבל כן הגיע אלי, וזה מה שחשוב. כמה מוזיקאים, מהסוגה האלקטרונית דווקא, התאספו להקליט בעברית, ויצא להם האלבום המפתיע של השנה. פלא!

סימן שאלה, דה נו, ואחרי כל זה, הרי זמן מצוין לספר על האלבום הנחבא שלכם. (וגם כן לציין שסימן השאלה הזה צולם על־ידי המתקרא cutesmallfuzzy, אבל זה לא קשור.)

פעולות

מידע על הקטע



15 תגובות על הקטע ”עשרה אלבומים שכדאי להכיר (ויש סיכוי סביר שטרם נזדמן לכם)“

26 07 2007
הכלכלן המתוסכל(20:52:20) :

שפי… לא רע בכלל.

27 07 2007
רואה שחורות(02:42:14) :

בחירות יפות. כוכבית קטנה ממני על הבחירה ב-"ציפור" של אבטיפוס, שמאוד אהוב עלי.

28 07 2007
יניב(06:39:38) :

תודה תודה.

2 08 2007
אולימפיה(03:02:19) :

סליחה, לא קשור לפוסט, אבל ראיתי את זה עכשיו והייתי חייבת לשתף:
http://www.youtube.com/watch?v=F3N2w309YWQ
שוס!!!

2 08 2007
יניב(06:45:20) :

אל תצעקי "שוס!!!", אוטומטית אני מתחבא מתחת לשולחן. :)
איזהו סרט הדיסני הטוב ביותר, לטעמך? בעיני "אלדין" לוקח בהליכה, אבל שמעתי גם דעות אחרות.

2 08 2007
ג'יפסי(21:41:29) :

כאילו, ברור שבמבי לוקח.

3 08 2007
אולימפיה(00:49:37) :

במבי עורר אצלי מצוקה רגשית עזה. לא זוכרת את אלדין כל כך, אבל רובין ויליאמס שם כך שזה בטח איפשהו למעלה בדירוג. מוזיקלית, אין לדעתי מה להשוות – ג'ונגל בוק הכי מעולה, הנה עוד דוגמא מובחרת:
http://www.youtube.com/watch?v=c9cWkUhZ8n4

4 08 2007
יניב(08:36:59) :

מוזיקלית, כנראה ש"פנטזיה", אבל יכול להיות שזה נופל לקטגוריה הזאת.

דווקא מבחינה מוזיקלית אין ל"אלדין" במה להתבייש בכלל. "A Whole New World" הוא אחד משירי האהבה הכי יפים שאני מכיר, והמחמאה הזאת מתעצמת בהנחה שהמלים נכתבו ללחן ולא להיפך. ויש את "Arabian Nights" הנהדר, ואת "One Jump Ahead" ואת "A Friend Like Me" ואת "Prince Ali" על שני חלקיו. ומה שחשוב לא פחות, מוזיקת הרקע בחלקים שאינם שירים היא מלאכת מחשבת – הדוגמא הכי בולטת היא התמונה שבה אלדין, אבו ומרבד נוחתים עם הצריח בקצה תבל, אבל זה נכון כמעט לכל הפסקול.
כל זה לפני שמגיעים למורכבות הסרט עצמו ולבעיות שבהן הוא מטפל, בעיקר מהות החופש.

"במבי" קצת מזכיר לי את "מלך האריות", או אולי להיפך. סרט מצוין, כמובן.

6 08 2007
אולימפיה(17:04:50) :

טוב, שכנעת אותי לשאול את הדויד של אלדין ולרענן את זכרוני :D

6 08 2007
יניב(21:25:11) :

אהא!
נועצתי בידידתי תמר, הסמכות המקצועית העליונה לענייני קולנוע מעתה ועד עולם בבלוג הזה, והיא מסכימה אתי. אונה לכן ואונה לכן. :)

7 08 2007
נדב(14:58:30) :

נראה לי שלפני שהולכים להכיר את האלבום של רביעיית מסנר – רצוי גם להכיר את העובדה שיובל מסנר הוא אנס מורשע. יכול להיות שאתם מסוגלים לנתק את האישיות של האדם מהמוזיקה שהוא עושה – אבל אני לא מצליח, ואני גם לא חושב זה נכון. מוסיקה היא האדם שעושה אותה. ואם האדם הזה הורשע באונס של ילדה שעוד לא מלאו לה 18 – אני לא רוצה לקחת שום חלק בלשמוע את המוזיקה שלו – טובה ככל שתהיה. אני את הדיסקים שלו העפתי כבר מזמן, את החיבוק של המאזינים הוא לא יקבל ממני, והוא גם לא צריך לקבל אותו ממכם לדעתי. עם כל הכבוד למוסיקה של יובל מסנר יש מספיק מוסיקה טובה בעולם, והאוזניים שלי יסתדרו מצוין בלעדיו.
יובל מסנר לא ראוי שנשמע את המוזיקה שלו. אם חשובים לו המאזינים שלו – הוא היה צריך לחשוב עליהם לפני שהוא בחר לכפות את עצמו על ילדה עוד לא בת 18.
הוא עשה את הבחירה שלו, תעשו אתם את הבחירה שלכם. אני אומר תחרימו את האנס!!

7 08 2007
יניב(20:50:26) :

1. אני לא מסכים ש"מוזיקה היא האדם שעושה אותה". אתה טוען שיש יסודות של עבריינות מין בלחן של "שקט"?
2. מהגישה שלך אפשר להבין שהאזנה למוזיקה היא מעשה אלטרואיסטי, שבכלל נעשה לטובת האמן. אני מאזין למוזיקה כי אני נהנה ממנה, לא מתוך רגשי חיבה עזים למלחין; למה שאוותר על מוזיקה טובה בגלל מעשים של מישהו אחר?
אנסח את זה אחרת: לשאלה "האם אתה אוהב את התמונה הזאת" יש מספר תשובות אפשריות, אבל "תלוי מי צייר אותה" היא לא אחת מהן. וכשעלי לבחור איזו תמונה לתלות על הקיר, השאלה הזאת היא היחידה הרלבנטית.

8 08 2007
נדב(19:31:37) :

שלום יניב.

קצת מצחיק בעיני שנוח לנו לדעת על האמנים שאנחנו אוהבים פריטי ביוגרפיה מעניינים שתרמו והעשירו את העשייה האומנותית שלהם (אם הזכרת תמונות – כמו למשל את העובדה שואן-גוך צייר את התמונות המדהימות ביותר שלו, כמו "על סף הנצח", בשנים שהיה בדיכאון קשה, או שאמר לדוגמה לפני מותו "העצבות תימשך לנצח" – זה לא עוזר לך להבין את המשמעות של התמונה הרבה יותר טוב??) – אבל ברגע שזה מגיע למשהו קצת לא נעים שהם עשו – כמו לאנוס ילדה בת 18 – אנחנו מתנערים מההתייחסות שלנו לאדם שיצר את היצירה – ומסתכלים עליה כמות שהיא.

אז כן. אמנות נוצרת בידי אנשים אם לא שמת לב. אני ממש לא בעד לשפוט כל יצירה אמנותית לפי האישיות של האמן, את האמת שרוב הפעמים זה ממש לא מעניין אותי, אבל יש מקרים קיצוניים. מקרים בהם אתה מגלה שאמן נחשב כלשהו, כשהוא מסיים לכתוב את היצירה המדהימה שלו, הוא הולך ומנצל את הכוח שיש לו על מעריצה שלו ואונס אותה, במקרים כאלה אני נאלץ להגיד תודה ושלום. אני לא רוצה לתת יד ולממן מכיסי אנסים, וגם אין לי שום עניין להקשיב למה שיש למוזיקה שלהם להגיד. כנראה שיובל מסנר לא הקשיב לילדה שביקשה ממנו להפסיק נכון?
לפעמים צריך להתעלות מעל המוזיקה המרגשת והמדהימה – ועם כל הכבוד ליובל מסנר ירום הודו – יש מספיק מוזיקה משובחת בעולם .

8 08 2007
יניב(22:16:59) :

שלום נדב (שוב).

דבר ראשון, העובדה שיש הרבה (ודאי לא "מספיק") מוזיקה משובחת בעולם לא רלבנטית; הדיון נסוב סביב השאלה, האם היות פלוני חרא של בן אדם אמורה למנוע מאתנו להאזין ליצירתו. זו שאלה עקרונית, אין חשיבות לאלטרנטיבות.

אני לא חושב ש"נוח" היא ההגדרה הנכונה – יותר בכיוון של "מעניין". הקשר בין דכאון לאמנות ברור, ולכן מאד מעניין לדעת את הלך הרוח של הצייר. הקשר בין אונס לאמנות ברור פחות – כאמור, אתה יכול למצוא קוים של עגמומיות בקומפוזיציות של ואן גוך, אבל קשה להניח שיש עקבות של עבירות מין בלחנים של יובל מסנר. לכן זה מעניין פחות בהקשר הזה. אפשר לטעון שהאונס מעיד על אישיות תוקפנית, או משהו מעין זה, וכך להוסיף עניין בפרט הזה; נגיד. בסך הכל, הטענה מרחיקת־הלכת ביותר שאפשר להעלות כאן היא שהאונס מעניין בבואנו לנתח את המוזיקה של מסנר, ממש כשם שהדכאון של ואן גוך מעניין בבואנו לנתח את התמונות שלו. אני יכול לחיות עם זה.

אתה כותב "אני ממש לא בעד לשפוט כל יצירה אמנותית לפי האישיות של האמן", אבל זה בדיוק מה שאתה עושה. אתה מקבל יצירת אמנות, ובמקום לשפוט אותה לפי ערכה אתה מתחבט, ראשית, בשאלה האם האמן לא עשה משהו ממש נבזי. בדיוק כמו הילדים שמעדיפים אוכל באריזה של "מק'דונלדס" על־פני אוכל זהה באריזה אפורה. ונניח שמחר יתגלה שכל הסיפור היה עלילת־שווא אכזרית, ושיובל מסנר הוא צדיק תמים בדורותיו – תאסוף את התקליטים שלו בחזרה? ויומיים אחר־כך יסתבר שבעצם הוא רוצח מתועב – תשליך אותם שוב? הרי זו אותה מוזיקה! אלה אותם תקליטים! זה אבסורדי.

24 07 2009
משחקים בחינם(03:25:09) :

תקשיב אתה כותב סוף הדרך,פוסט מצויין מחכה לעוד 8)

השאר תגובה

באפשרותך להשתמש בתגים אלה :

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>