דרך ארץ. » מיליון מצביעים קטנים

מיליון מצביעים קטנים

12 06 2007

ובכן.

באחד האמשים, לגמרי לא מזמן, נכנסתי לסניף שוהם של "סטימצקי". זה קורה לי לפעמים, בעיקר מפני שאין בשוהם חנויות ספרים. ובעודי משוטט בין רב־מכר אחד למשנהו, צדה את עיני עטיפה מושכת בצבעים חמורי־סבר, שכללה צללית גסה של אדם בורח, והכותרת "חברי לנארד". בחלקה התחתון של הכריכה, ממש בין רגליו של, יש להניח, לנארד, הובהר כי הספר נכתב על־ידי "ג'יימס פריי, מחבר רב־המכר 'מיליון רסיסים קטנים'".

תקציר עלילותיו של פריי, למי ששכח או סתם הדחיק: במאי 2003 הוא פרסם את האוטוביוגרפיה ששמה נזכר בפסקא הקודמת, ושהפכה תוך זמן קצר לרב־מכר מטורף, גם בזכות המלצה של אופרה וינפרי. "מיליון רסיסים קטנים", ש"חברי לנארד" הוא המשכו, תאר בלשון ציורית וחריפה את חייו של פריי כאלוף שחמט בעל פיצול אישיות, שנאלץ להסתיר מסביבתו את היותו הומוסקסואל בשעה שהוא רוצח בריות מזדמנות בעזרת ירקות טבולים ברעל עכברים.

… או משהו כזה. הפרטים שציינתי לעיל אמנם פיקטיביים לגמרי, אבל לזכותי ייאמר שגם אלה שכתב פריי לא לגמרי חופפים למציאות. בשנת 2006 פרסמו כמה חסרי־חיים מהאינטרנט (אהלן, רענן שקד) את התחקיר "מיליון שקרים קטנים", שבו חשפו את דקיקות הקשר שבין האוטוביוגרפיה של פריי לבין הביוגרפיה הנאמנה־למציאות שלו; אמנם המו"ל, ומה שחשוב יותר, וינפרי, הביעו את תמיכתם ואמונם, אבל משגבר הלחץ נאלץ פריי להודות בכך שבדה מדמיונו פרקים נרחבים מספריו. על הדרך הוא גם הגה את הביטוי המקסים "אמת סובייקטיבית". קיצורו של דבר, האסוציאציות שמעוררות היום המלים "ג'יימס פריי" לא קשורות לאיכות ספרותית דווקא, אלא להונאה ולרמיה.

פרקים נרחבים
פרקים נרחבים

אפשר היה להניח שהרקורד המפוקפק של פריי יגרום להוצאה – זמורה־ביתן – להצניע את זהותו. אפשרות סבירה אחת, לדוגמא, היא ייחוס היצירות למקור עממי, ממש כמו שהנציונל־סוציאליסטים אנשים מסוימים שבשמם אין לנקוב עשו במקרה "לורליי". גם עמדה פחות קיצונית – ציון שם המחבר על העטיפה, ללא הבלטה מיוחדת – היתה מתקבלת על הדעת. אלא שבזמורה־ביתן לא מסתפקים באזכור שמו של פריי, אלא טורחים לסייע לקורא הממוצע, המתקשה להזכר מאין מוכר לו השם – "הנה! זהו הסופר שנתפרסם בכך שזייף קטעים רבים באוטוביוגרפיה שלו! קרא גם את חלקה השני – ייתכן שהוא פיקטיבי לא פחות!".

אולי הגישה הזאת נראית כמו יריה ברגל – הגם שלשקר אין כאלה – אבל לא כאן, לא במחוזותינו. בישראל כל פרסום הוא טוב, וכל נסיון מעלה את קרנו של בעליו. אין זה משנה מה ארע בפעם הקודמת שבה, למשל, כיהן אהוד ברק בתפקיד יושב־ראש מפלגת העבודה; עצם העובדה שהחזיק בעבר בתואר הזה מספיקה לשלי יחימוביץ' לתמוך בו, שהרי כבר היה פעם אוכל.

כדאי לשים לב לעניין הזה. בעוד מספר חודשים צפויים שלושה מועמדים לראשות הממשלה להתהדר בנסיון הרב שלהם; בידינו תשאר הבחירה בין ספרו החדש של מחבר "מלחמת לבנון השניה" לבין יצירתו הטריה של מחבר "מנהרת הכותל". ושוב לא תהיה הפריבילגיה להשאיר את כל העותקים על המדף.

(ובעניין משמח יותר: שרון חגגה אתמול את יום העצמאות של "דברים קטנים" באירוח המוני של כותבים, וביניהם גם עבדכם הנאמן, בפוסט אורח על סדרת המופת "קפטן פלנט".)


פעולות

מידע על הקטע



7 תגובות על הקטע ”מיליון מצביעים קטנים“

22 06 2007
החתול של שרדינגר(13:42:54) :

תמיד אהבנו להתהדר בכינוי "עםהספר" על אחת כמה וכמה אם מנהיגנו אנשי עט.

ובכלל כל העניין של ההמלצות על ספרי ע"י אנשים מוכרים נראה תמיד כמו פרסומת מהלכת.

23 06 2007
יניב(04:32:59) :

מה דעתך על ה"מתי בפעם האחרונה קראת ספר ישראלי" של גורי אלפי / מרגול / שלמה ארצי?

23 06 2007
החתול של שרדינגר(08:48:33) :

לא בטוח שהבנתי את השאלה.
התוספת "של אלפי/מרגול/ארצי" היא שאלה שנשאלה על ידי הא"נ , או אותם באיזה שאלון "תרבות" חסר עניין, או ספר שחובר על ידם?

בכל מקרה, את ההמלצות על ספרים אני מקבל מחברים. אם אדם מפורסם ממליץ על ספר לרוב זה ישפיע לרעה.

24 06 2007
יניב(02:16:40) :

אלה תשדירי שירות בגלי־צה"ל, יש להניח שגם בתחנות אחרות. גורי אלפי מטיח במאזין, ציטוט לא מדויק אבל שומר מסר, "קראת כבר את הפוסט של הבלוגרית מיפן, את המאמר בויקיפדיה על קיפודים, ואת הכתבה בדיילי טלגרף על הנסיכה דיאנה – אבל מתי לאחרונה קראת ספר ישראלי?!".

17 11 2008
איתמר סול(23:11:42) :

אני מבחין בין הסייפא שלך לבין הסיפור על פריי. לא הבנתי בזמנו ואני לא מבין עכשיו, למה הוא היה צריך להתנצל ועל מה היה לו להתוודות. הוא בדה את עצמו, לא שיקר. גם אני כזה. אני מתקשה לספר, במה שאני כותב, רק את האמת, כי האמת יכולה לשעמם אותי.

אני מסכים לעומת זאת עם ההערה הישראלית

18 11 2008
אלמוג(09:43:33) :

אהלן, בנאדם! בדיוק חשבתי עליך אתמול, אבל אני לא זוכרת בדיוק באיזה הקשר.
(כן, אני יודעת, זה היה מידע חשוב ביותר וטוב שסיפרתי לך.)
טוב לקרוא אותך, צחקתי הרבה.

18 11 2008
יניב(10:21:44) :

(אני תוהה כמה משניכם הבחינו בכך שמדובר בפוסט מיוני דאשתקד, שהודעת־הדואל בדבר פרסומו נשלחה בעקבות שגגה של "פידברנר". מצד שני, הוא יצא אקטואלי!)
אלמוג, תודה תודה, טוב לראות אותך ואני שמח לשמוע. :)
איתמר, אני לא חושב שהספר עצמו הוא מקור הבעיה. (אם כי, אם לצטט את עמי לוי, השקר לא נולד שם, אבל הוא בטח לא הרגיש רע.) השקר המרגיז הוא הצגתו, וההתעקשות על הצגתו, כאמת לאמיתה, ולא כבדיה; אם תרצה, לא "עשיתי כך וכך" הוא השקר, אלא "זו אמת שעשיתי כך וכך".

השאר תגובה

באפשרותך להשתמש בתגים אלה :

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>