דרך ארץ. » זכרון, דגים ומודי של סטיקרים; שתיים או שלוש מלים על שלטי התעמולה של "קדימה".

זכרון, דגים ומודי של סטיקרים; שתיים או שלוש מלים על שלטי התעמולה של "קדימה".

3 02 2009

ובכן.

מבין הגורמים המשפיעים על שכחה – אולי הבחנתם – נמוך משמעותית כוחו של הזמן מכוחו של מידע חדש. אם, למשל, ישננו ראובן ושמעון רשימת מכולת זהה בשעה חמש בערב, וראובן יקרא עוד כמה רשימות בשעה חמש ועשרה, שעה ששמעון מתנזר מכל טקסט מן הסוג הזה, סביר להניח שהישגיו של שמעון בשחזור הרשימה המקורית בשעה חמש וחצי יהיו טובים יותר מאלה של ראובן בחמש ועשרים. עשר הדקות הנוספות שחלפו אולי החלישו את זכרונו של שמעון, אבל הרבה פחות משפגעו הרשימות החדשות בזכרונו של ראובן. מן הטעם הזה, בעיקר, אני מניח שכולכם זוכרים – הגם שלמעלה מחודשיים כבר עברו מאז נכתבה כאן הרשימה בעניין דורון שולדנפרי – שלעתים מזדמן לי לראות את שלטי החוצות בעיר מודיעין.

רוב השלטים, אולי תופתעו לשמוע, אינם מסקרנים במיוחד. אמנם כולם מעוצבים על־ידי בעלי מקצוע מן השורה הראשונה, פרסומאים, אנשי שיווק ושאר מפסלי דעת קהל, וחרף זאת מעטים בלבד מצליחים לצרוב את התודעה ולהכות בה שורש; וכשכבר עולה הדבר בידיהם, לרוב מקור ההצלחה בסיבות הלא־נכונות. מרבית המודעות הממליצות לנגוס בהמבורגר תעשייתי זה או להסתפר אצל גלב אחר משתכחות ממני כהרף עין, או, למצער, ברגע שתופס מסר אחר את מקומן; והנה, דווקא שלט אחד, פרסומת למפלגת "קדימה" ולעומדת בראשה, ממאן לפנות את מקומו בראשי לטובת מידע שימושי הימנו. בקלות רבה אני יכול להעלות את הכרזה בעיני רוחי: מימין סמליל קטן, לצדו תמונה גדולה, ומשמאל – סיסמא.

It’s the LIGHT BLUE duck
מעוצבים על־ידי בעלי מקצוע מן השורה הראשונה (אילוסטרציה)

על הסמליל הקטן אין הרבה מה לומר. הוא מורכב משם המפלגה בפונט שנוטה שמאלה, כלומר סמולה, ומעליו פס בצבע אדום, גוון פופולרי מאד בשני המובנים של המילה. על התמונה הגדולה, לעומת זאת, כדאי להרחיב. מדובר, כך נמסר לי, בקלסתרה של יושבת־ראש המפלגה, ציפי לבני; בעצמי חשדתי בכך, אך לא הצלחתי לקבוע בבטחון אם אמנם המתוארת בתמונה היא שרת החוץ, או שמא פנתה "קדימה" לבר רפאלי כדי שתוביל את מסע התעמולה מטעמה. האפשרות השניה נפסלה, לבסוף, אולם לא מתוך הדיוקן בעצמו, אלא בעיקר משום חוסר ההגיון שבהעסקת רפאלי – משתמטת ארורה ונתעבת, כידוע, הראויה לרוש עקוד, לכיתת יורים ולעמוד התליה גם יחד – על־ידי מפלגה שהמעשה המרוחק ביותר מהקונצנזוס שלו היא מסוגלת הוא הענקת ראיון ל"מעריב" במקום ל"ידיעות אחרונות". ללא הידע החיצוני הזה לא היתה לי שום דרך להכריע בין שתי האפשרויות; הדמות שנשקפה אלי מן השלט לא דמתה לאף אחת משתי המועמדות יותר מלאחרת. למעשה, היא לא לגמרי דמתה ליצור אנושי; הפרצוף המתואר היה דו־ממדי, חסר הבעה ומשולל טבעיות במידה שאפשר למצוא, בדרך כלל, רק בפרסומות־דפוס שנערכו על־ידי גרפיקאי נלהב מדי, אשר אך לאחרונה למד את רזי השימוש בתוכנת "פוטושופ", ולא יבוא על סיפוקו עד שישתמש באחרון כלי העריכה שלה. אף לא קמט סורר אחד הסתנן לתמונה, הקלה שבאסימטריות יושרה בהינף עכבר, הזניח שבפגמים תוקן; ובסך הכל גולחו, באותה הזדמנות, כעשוריים וחצי מגילה של לבני. יותר מכל הזכירה התוצאה הסופית בובת חרסינה.

הסיסמא שהדביקו רעיונאי "קדימה" לאותו איור, שנאמנותו למציאות דומה לזו של סרט ממוצע מאולפני וולט דיסני, היתה, כמובן, "האומץ להגיד את האמת".

Vigo
ראוי לרוש עקוד, לכיתת יורים ולעמוד התליה גם יחד (אילוסטרציה)

- תגיד. דייג – אוהב דגים?
– מה אוהב?
- דגים.
- דייג?
- אוהב?
- דגים?
- דייג.
- אוהב, בטח אוהב.
- אם אוהב אותם, למה הוא מוציא אותם מהמים, אין להם מים לנשום, נחנקים ומתים? אם אוהב אותם, למה הורג אותם? זה יחס זה?

אך מעטים יחלקו על הקביעה שבארגון PETA – "אנשים למען טיפול אתי בבעלי חיים", או, להלן, "פיתה" – אוהבים דגים. רמז ברור לכך אפשר למצוא בקמפיין האנטי־דיג החדש שלהם, שעליו למדתי לאחרונה דרך הבלוג של אבנר קשתן. אנשיו הטובים של הארגון ישבו, כמסתבר, וחשבו, כיצד ניתן לצמצם את שיעורי הדיג בעולם; והמסקנה שאליה הגיעו בעקבות סיעור־המוחין־דקטנות היא – ואני רציני וביוגרפי – שיש לשכנע את הציבור שדגים הם חמודים. הנתיב המבטיח ביותר למימוש מטרה זו, לטעמם, הוא שינוי שמם של הדגים – מה שנוהגין לכנות "מיתוג מחדש" – ל"חתלתולי ים".

אפשר להבין את ההגיון שהנחה את אנשי "פיתה". בבוא האדם הממוצע להחליט אילו הן החיות הראויות למאכל, בעיניו, ואילו אינן כאלה, אחת השאלות הראשונות שיציג – קצת אחרי "האם היא דומה לג'וק", וקצת לפני "האם אכילת החיה הזאת עלולה לגרום למוות בייסורים" – היא "האם החיה חמודה"; ואם התשובה היא חיובית, הסיכויים שיאכל את בשר החיה צפויים לצנוח כמניותיה של חברת פיננסים. ההארה, אפוא – ההבנה הפתאומית, כמה חביבים הם הדגים, כמה מתחשק לכולנו רק ללטף את ראשיהם בעודם, ובכן, לא מגרגרים, אבל ודאי היו מגרגרים אילו יכלו – ההארה הזאת תוביל בהכרח לנפילה דרמטית בצריכת הדגה למאכל בעולם כולו. ואמנם, אנשי "פיתה" לא חסכו מאמצים: אתר הקמפיין גדוש באיורים שבין דגי־ים לבין בראץ־יבשה, מאפשר לגולשים לבנות חתלתול־ים משלהם, ואף מציע כמה סיפורי ערש מקסימים, שככל הנראה חוברו על־ידי עובדי הסניף הגרמני של הארגון; הכל כדי לשפר את תדמיתם של הדגים, כדי להוכיח למבקר הסקפטי את הבעייתיות שבדעותיו הקדומות אודותיהם, כדי להבהיר שרק אדם מרושע וקר־לבב יעז לצוד אחד מהם.

יש, כמובן, בעיה מובנית בתכנית הזאת: דגים אינם חמודים. למעשה, יש יסוד לטענה שמדובר ביצורים הפחות־חמודים שבקבוצת החולייתנים כולה. יש שיטענו – גם המפחידים שבה. אבל, כפי שאומר הרובוט האדום, זה לא משנה; חתלתולי־ים הם חמודים – לשם כך, הרי, נוצרו – והמיתוג הוא המציאות. איך תוכלו לאכול דג? ראו כמה מתוק הוא חתלתול־הים.

Kurrej
חתולול־ים (אילוסטרציה)

הרי לכם יוזמה מבורכת: כמה אנשים טובים, ככל הנראה נבונים מאנשי "פיתה", הדפיסו כמות נכבדת של סטיקרים עם הכתובת "לא נכון", ומציעים אותם בחנם לכל דורש באתר המרשתת שלהם. הסברים ושאר דברי טעם בזכות הסטיקר תוכלו למצוא שם; "כולם מנסים להכליל אותך", אם לצטט, "לדבר ב'אנחנו' גורף, בקביעות חד־משמעיות. ומה נותר לך לעשות מול הצהרות כאלה? הרי אי־אפשר לפתח שיחה עם סטיקר, אי־אפשר להסביר לו בהגיון שלדעתך הוא טועה. אי־אפשר להדפיס סטיקר־נגד לכל סטיקר שקיים". ואת התוצאה רואים בכותרת: "לא נכון! – סטיקר התשובה לכל הסטיקרים האחרים".

חדי־העין שביניכם כבר ניחשו, אולי, את המחשבה הראשונה שחלפה בראשי למקרא הדברים האלה – זה לא סטיקר התשובה לכל הסטיקרים האחרים, לכל היותר זהו סטיקר התשובה לכל הסטיקרים האחרים שבמודוס אינדיקטיבי. "מודוס", לענייננו ועל רגל אחת, עניינו מידת הקשר למציאות שהדובר מייחס לדבריו; ומודוס אינדיקטיבי הוא המודוס הנפוץ, שבו אנחנו משתמשים כדי לתאר את המציאות, ומשום כך הוא מסתדר לא רע עם מושגי האמת והשקר. על הציווי "לך הביתה" – ובאופן דומה, על הסטיקר "תנו לצה"ל לכסח!" – אין טעם להשיב ב"לא נכון!"; זה פשוט לא עובד. על מעמדן של שאלות אפשר להתווכח, אבל בכל מקרה ברור שאין טעם לענות ב"לא נכון!" גם לסטיקר "כמה רוע אפשר לבלוע?". על סטיקרים דוגמת "דור שלם דורש שלום", "אין שלום עם ערבים" או "קרבי זה הכי, אחי", לעומת זאת, יש ויש.

אופטימיות זעירה
סטיקר התשובה לכל הסטיקרים האחרים (אילוסטרציה)

… זה, על כל פנים, מה שחשבתי כשקראתי לראשונה את הוראות השימוש בסטיקר. אבל דבריו של הרובוט האדום – "מיתוג הוא המציאות" – עדיין טורדים את מנוחתי; אני מניח שיש הרבה מעלות שיווקיות לקמפיין חתלתולי־הים, או לשלטי התעמולה של "קדימה", אבל קשר למציאות איננו אחת מהן. אין שום הגיון בהדבקת הסטיקר "לא נכון" מתחת לסיסמא "האומץ להגיד את האמת", או "מנהיגות אחרת" – לא מפני שהאמירות האלה הן אמיתיות, אלא כיוון שחדלו להיות אמירות שיכולות בכלל לקבל ערך אמת. הן אולי נראות, בערך, אינדיקטיביות, אבל בעצם חיות בעולם שונה לחלוטין, בספירה מקבילה לעולם שלנו; הן באמת אינדיקטיביות, רק לא ביחס למציאות שבה אנחנו חיים.

לא שזה משנה; גרסת הדו־מימד של ציפי לבני היא דמות חיובית ביותר – לשם כך, הרי, נוצרה – והמיתוג הוא המציאות. איך תוכלו להצביע למפלגה אחרת? ראו כמה מוצלחת המפלגה שהמצאנו.


פעולות

מידע על הקטע



16 תגובות על הקטע ”זכרון, דגים ומודי של סטיקרים; שתיים או שלוש מלים על שלטי התעמולה של "קדימה".“

4 02 2009
ashmash(11:54:20) :

מזלך שלא הסתובבת בעיר הקודש בני ברק, שם, על פי מה שקראתי, דמותה המגרה של ציפורה כלל לא מופיעה, לבל תגרה את המקומיים חלשי האופי או סתם תרגיז את אלו שמצביעים רק לבני מינם (גברים בשחור בעיקר).

4 02 2009
יניב(19:07:46) :

עברתי היום מתחת לאיזה גשר שעליו מודעה, "הנבחרת של הליכוד" (נו). אחד הפרצופים היה מושחר, ולידו גרפיטי: "די לתמונות התועבה!".
בהתחלה התעורר הרוגז הרגיל, אבל אז חשבתי שבעצם יש להניח שזו לימור לבנת מתחת לשחור, ואמנם "תמונות תועבה" היא הגדרה קבילה במקרה כזה.

4 02 2009
סימפ(22:53:23) :

אה, מודי. מודי!
"האומץ להגיד את האמת" זה, אה, איך אומרים? פסוקית שמנית? בכל אופן, ראש ההפסוקית הזאת יסומן ב-N, ואזי יש לשאול: כן? מה בקשר אליו?
או אולי זה משפט שמני נטול אוגד, דהיינו: ציפי לבני היא-היא האומץ להגיד את האמת.
אבל גם זה לא הגיוני.
מצד שני, אנשים הולכים ומצביעים "ליברמן", ודוקא בהמוניהם, ואני מחפשת היגיון?
עוד שני עניינים קטנים שרציתי לחלוק עמך: ראשית – דגים הם מגעילים. אפילו חתלתולי-הים האלה לא מגיעים לדרגת "חמודים". זו כמובן לא סיבה לדוג אותם. או לא לדוג אותם. ושנית – ציפי לבני היא בעיני אשה נאה בהחלט. הי, אז אולי אני אצביע… לא, עבר.
בעצם, אני אמורה להצביע "קדימה" כי לבני נאה? זה כמו שאני אמורה לקנות "אולווייז" (או מה שמפרסמים בימים אלה, אין לי טלויזיה) כי הדוגמנית המפרסמת נאה? כי אז… אני אהיה נאה כמותה?

4 02 2009
יניב(23:56:17) :

שאבין, את יכולה להעלות בדעתך סיבה טובה יותר להצביע "קדימה"?
(ציפי לבני היא אולי אישה נאה, אבל לא הייתי מאחל לאיש להיות נאה כמו הדמות שעל שלטי התעמולה שלה. היא מפחידה קצת.)
"האומץ להגיד את האמת", אם תרצי, היא פראזה שמנית, מה שמסמנים NP בצד האפל. מה בדיוק אומר המשפט "ציפי לבני – האומץ להגיד את האמת"? אני מנחש שהכוונה היא "לציפי לבני יש האומץ" וגו', עם רמז לכיוון "לאחרים אין האומץ" וגו'; "ציפי לבני מתאפיינת באומץ להגיד את האמת". אבל צריך לראות הרבה ססמאות מהזן הזה כדי לדעת מה יכול להופיע במשבצת השניה – זו שמתארת, כביכול, את ציפי לבני – ומה ההופעה שלו שם עושה.

5 02 2009
איתמר סול(08:46:08) :

פלובר, ותסלח לי שאני מרחיק לכת עד אליו, בספר ה"מכתבים" שלו, מתכחש בפני אהובתו, לואיז קולה על אהבתו לאישה אחרת. הוא מסביר שכל עוד הוא כתב לאותה אישה, הוא עודד את רגשותיו כלפיה, אבל עכשיו הוא כבר לא כותב לה. החיים הם מה שכותבים, כתבתי בעצמי באיזה מקום. פלובר מגדיל לעשות. הוא מעודד את לואיז קולה לאהוב את האמנות כי האמנות היא השקר הקטן מכולם על המציאות.

6 02 2009
lili(09:32:19) :

רגע, *כל* חתלתולי הים הם פקאצות ורדרדות שחושבות שלא לדעת לאיית זה מגניב? כי אם ככה, אז אולי בכל זאת… לא, נו, גם פקאצות הם יצורים חיים, ולא אוכלים כאלה. חוץ מזה, כמו שאמרתי למישהי שהודיעה לי ש"לא מפריע לך שהורגים ג'וקים, ושרימפס הם כמו ג'וקים רק בים" – הרבה דברים ההצהרה הזו אולי כן, אבל מעוררת תאבון היא בהחלט לא. מכל היצורים החיים, פקאצות תמיד נראו לי שניות לקיפודים ודורבנים בלבד ביכולתן לעורר צרבת. כנראה שהדגים בטוחים מפני לעוד יום.

ולגבי הבחירות: כפי שכבר כתבתי במקום אחר, אני איבדתי כל יכולת לשפוט את התעמולה אחרי "גם אני כטום" – אם זה מה שעובר כהגיוני בעולם של מפרסמי הפוליטיקה, באמת שאין שום סוג של קשר בין המציאות שלהם לזו שלי.

7 02 2009
יניב(02:25:10) :

איתמר:
האמנות היא בדיה על המציאות. היא יכולה לייצג בערך את המציאות; היא יכולה להקצין את המציאות; היא יכולה לעוות את המציאות; היא יכולה להיות הפוכה לגמרי מהמציאות; היא יכולה להיות נאמנה למציאות לחלוטין. (היא יכולה להיות אזרחית של המציאות! אהם.) פרסומות הן, לרוב, שקר על המציאות. ותעמולת הבחירות של "קדימה" היא שקר, לא על המציאות. (או אמת, לא על המציאות. אין הבדל ביניהם.)

לילי:
אילו נכנסת לאתר, היית יודעת שיש גם חתלתולי־ים ירוקים, צהובים ותכולים. לפחות בעמוד סיפורי הערש יש לקוות שביקרת, הוא באמת נפלא.
"גם אני כטום" היא דווקא סיסמא נהדרת: היא יכולה להיות שגיאת כתיב מ"כתום", כפי שהיתה הכוונה, יש להניח, וגם מ"קטום", כדי להבהיר שהדובר הוא גבר־גבר יהודי גאה. ומה מתקבל? טוקבקיסט! אמנם סיסמא קולעת מאין כמוה.

8 02 2009
lili(17:31:38) :

אני דווקא חשבתי יותר על שגיאות דפוס, והאצבע שהחליקה מה-א' ל-כ'.
לגבי האתר – אמנם נמנעתי, אבל מסיבה הגיונית לחתולין: היה ואתאהב (ומה הסיכוי שזה לא יקרה, בעצם?) בחתלתול ים מתוק, וארצה, באופן טבעי, לאמצו ולטפל בו כאילו היה שלי… אתה יכול לתאר לעצמך איך תמר תגיב? אדם צריך להכיר את חולשותיו ולהימנע מפיתוי, אם הוא לא רוצה לאבד את התמר שלו.

8 02 2009
יניב(18:44:21) :

באמת. את חושבת שתמר תניח לדבר פעוט כמו חתלתול־ים להעכיר את היחסים ביניכן? חתלתול־ים חמוד… בינוני… עם עיניים גדולות…?

9 02 2009
tamar(08:39:12) :

אני אמנם מאוד שמחה לראות שאתם משתעשעים על חשבון הפוביות שלי מאחורי גבי, אבל נאלצת להשבית את השמחה: חתלתולי הים של פט"א אינם דגים, והרי ההוכחה:
כל מה שנראה כמו דג הוא מפחיד עד מוות. אם כך – כל מה שלא מפחיד, בהכרח איננו נראה כמו דג.
חתלתולי הים של פט"א אינם מפחידים כלל וכלל. ועל כן, חתלתולי הים של פט"א אינם נראים כמו דגים.
יש רק שתי דרכים שבהן עצם יכול להיות מוגדר כדג: או שהוא נראה כמו דג, או שהוא שניצל דג קפוא.
חתלתולי הים של פט"א אינם שניצל דג קפוא (בין השאר משום שהם צבעוניים ובעלי תווי פנים).
I rest my Case

9 02 2009
lili(10:59:30) :

יניב: לגמרי. ברגע.
תמר: שמחתי – ואף התרשמתי עמוקות – לראות שמצאת דרך לשלב את מקרה שניצל הדג בהוכחה שלך. והיות ואת מגלה בגרות שכזו לגבי עניין חתלתולי הים, והאולפן של רדיו הר הצופים מרגיש גם ככה כמו אקווריום, עם החלון הגדול והאנשים שמשקיפים עלינו פנימה במבט ספק-משועשע ספק-מזועזע, מה דעתך להעלות בישיבת השדרנים את האפשרות לגדל בו כמה חתלתולי-ים צבעוניים, שישברו את הקרח באירוחים?

9 02 2009
יניב(17:11:06) :

ברור שחתלתולי־ים אינם דגים, לשם כך נתכנסנו.
(אם כי אני כן חולק עלייך בעניין "אינם מפחידים כלל וכלל".)

9 02 2009
tamarmal(21:26:15) :

יניב – בוא נתפשר על "פחות מפחידים מציפי לבני המרוטשת".
לילי – נדבר על זה כשנגיע הביתה, לא ליד זרים.

9 02 2009
tamarmal(21:44:27) :

ולמי שעדיין לא משוכנע שדגים זה דבר מגעיל, מפחיד ולא ראוי למאכל:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3664231,00.html
אזהרה – בכתבה ישנן תמונות קשות (למעשה רק אחת), לא לבעלי קיבה רגיזה ולכאלו שאוהבים את חתלתולי הים שלהם בצלחת עם צ'יפס בצד.

10 02 2009
איתמר סול(17:36:16) :

הטעם בלעשות אמנות, או פרסומת, הוא בצורך להגיד על המציאות משהו שלא קיים בה, לא?

10 02 2009
יניב(21:06:59) :

נניח (אם כי לא בהכרח) – אבל כדי שתוכל להגיד על המציאות משהו שלא קיים בה, אתה חייב להסתמך על משהו שכן קיים בה.

השאר תגובה

באפשרותך להשתמש בתגים אלה :

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>